פרשת וירא "הקרוב קרוב קודם"
הקרוב קרוב קודם
בפרשת וירא מופיע הסיפור המוכר על חורבנה של סדום. אברהם אבינו מפציר בקב"ה שלא ייפגע בעיר, אך גדשה סאתה של העיר והיא נידונה לחורבן. סיפור המופיע בפרשה הנוגע באחיינו של אברהם, לוט, מסייע להדגיש את רשעותה של העיר. לוט הוא דמות מעניינת מאוד בפרשתנו. הוא גדל בביתו של אברהם אבינו, הפרדיגמה של חסד, אך הוא מוצא את עצמו מתגורר בעיר סדום בה העזרה לזולת נחשבה למוקצה מחמת מיאוס. יתרה מכך, העזרה לזולת הייתה מתוגמלת בעונשים קשים על ידי בני העיר, כפי שמזכיר רש"י (כ"א, י"ח) את הסיפור המובא בגמרא על נערה שנתנה לעני לחם ונענשה על כך על ידי אנשי סדום. הם התעללו בה, מרחוה בדבש ובאו דבורים ועקצו אותה (בבלי סנהדרין ק"ט ע"ב). תחילה, מופיע לוט כאדם שערכיו מנוגדים לאלו של אנשי העיר. הוא ספג בביתו של אברהם את מידת החסד והתעקש לקיימה למרות הסיכונים הכרוכים בכך. הוא ראה בעירו שני מבקרים והתעקש להזמינם לביתו, על אף שוודאי ידע מה יחס העיר לדבר זה. אך אז התרחש דבר מזעזע: לאנשי סדום התוודע הדבר, והם התאספו סביב ביתו, אספסוף צמא דם המבקש כולו לקחת לידיו את אורחי לוט על מנת להתעלל בהם. תגובתו של לוט לעניין זה, כאיש חמלה ומסירות נפש על מצוות כיבוד האורחים שהזדמנה לידיו, הייתה להציע את בנותיו לאספסוף.. איך יכול כזה דבר להתרחש? מה משמעות הסתירה המשתמעת מהתנהלותו של לוט? כיצד יכול בו זמנית להיות כה מסור בהכנסת אורחים אך כה אכזרי לבנותיו שלו? אומר על כך רבנו חננאל, שכוונתו של לוט הייתה מטפורית. כלומר, לא התכוון לכך שייקחו את בנותיו ממש, אלא התכוון לומר- כל מה שבביתי, שלכם הוא! רק אל נא תגעו באורחי לרעה. אך פירוש זה של רבנו חננאל מקל על דברי הפשט, ועל מה שמשתמע מן הפסוקים שהייתה התנהלותו של לוט. הרמב"ן, לעומת זאת, מפרש את הפסוקים כפשוטם ואומר בפירוש כי לוט עשה מעשה נורא.
פירוש נוסף שניתן להציע על התנהלותו של לוט, הוא ששגה בדבר בו אנו בני אדם שוגים לעתים קרובות: הערכה של חסד גדול ומכובד כמו מסירות נפש, והזנחת העובדה הבסיסית שחסד אמיתי "מתחיל בבית". בספר "פלא יועץ" של הרב אליעזר פאפו, הוא מתאר את רעיון עשיית החסד ומוסיף כי חובתו של עושה חסד הוא גדול אף יותר כלפי בני משפחתו, שכן הקרוב קודם. יש בכך לימוד גדול עבורנו, שכן לעתים קרובות אנו נקלעים לפעילות ומעורבות חברתית בקהילה, בבית הכנסת, בבית הספר ודומיהם. אך אולי, אולי זקוקים יותר לעזרתנו בבית. ולהדגיש עניין זה, נשאל: כשמתארחים אורחים בביתנו, האם אין מושיבים את הילדים ליד הוריהם קודם למיקום האורחים בשולחן? והאם אנו באמת מבינים ש"קרוב קרוב קודם", או שמא אנו טועים חלילה בשגיאתו של לוט שהרחיק הקרובים כדי לקרב הרחוקים? זו נקודה חשובה למחשבה העולה מקריאת פרשיה זו, שאולי כדאי לאדם לזכור כאשר הוא נוטל על עצמו מטלה העשויה להביא לו כבוד בחברה אך גם מסבה את תשומת ליבו מצרכיהם של קרוביו. אין הכוונה פה לומר שיש לנטוש את צרכי הקהילה והחסד שאדם עושה בחוץ, חלילה. אלא, עלינו לשאוף למצוא את האיזון הנכון בין הדברים, ולזכור תמיד כי "הקרוב קרוב קודם".