לפרשת חוקת – קשרי משפחה
באחת מהשמחות של ילדי, שהתקיימה בירושלים בשבת, הופתעתי לראות רב ישיש,
בן דוד שני של אבי ז"ל, שבא לאחל לנו מזל טוב. מאוד שמחתי לראותו והודיתי
לו על שהוא טרח והגיע לשמחתנו. ואז הוא אמר לי שבאותו בוקר בשבת, יש לו
גם בר מצווה של נכד שלו שהוא צריך ללכת אליה, בצד השני של העיר, אבל הוא
החליט לבוא לאחל לי מזל טוב משום שאמנם אני לא נכד אבל אני משפחה.
קרובים, אפילו אם הם רחוקים, הם תמיד קרובים. ואז הוא הוסיף, שבמלחמה
נהרגו הרבה מהמשפחה – דודים, בני דודים, סבים וסבתות ואלו שנשארו בחיים
צריכים לחזק את הקירבה ביניהם. למדתי מסר חשוב מזה – שבני משפחה, גם אם
הם נחשבים רחוקים, צריכים להרגיש את עצמם כמו משפחה קרובה. לא צריך לעשות
חשבון מי קרוב יותר ומי קרוב פחות.
החשיבות של משפחה, אפילו רחוקה, נלמדת מפרשתינו, פרשת חוקת (במדבר כ"א).
עם ישראל נמצא בדרכו לארץ המובטחת והדרך הקצרה לשם עוברת בשטח אדום. משה
פונה בפניה מוסרית ומכובדת למלך אדום ומבקש לעבור דרך ארצו. משה מציין
שהמעבר ישתלם ויהיה רווחי. בני ישראל יקנו מים מהאדומים, לא ירמסו את
שדותיהם ולא יגרמו כל נזק לסביבה. מלך אדום מסרב לבקשה של משה, ואף מגייס
חיילים לעמוד בגבול ולהגן על ארצו נגד ישראל. ישראל היו יכולים להלחם נגד
אדום ולכבוש אותם כמו שכבשו את עוג ואת סיחון, אבל משה העדיף לעקוף את
אדום מעקף גדול מאוד ולא להיכנס איתם לעימות.
מה הייתה הסיבה להחלטתו זו של משה? מדוע סבר, שיותר חשוב לוותר לאדום, ולקחת את מיליוני האנשים בדרך הרבה יותר ארוכה ומסוכנת
סביב ארץ אדום?
ואדום – למה הם סרבו למשה? האם אדום לא שמעו על הניסים שה' עשה לבני
ישראל? ולמה ההתנגדות העיקשת שלהם וההתנהגות האגרסיבית? האם ההתנהגות
האגרסיבית של אדום לא הצדיקה שינוי דעת אצל משה, שלמרות הצעת השלום שלו,
הוא בכל זאת יכנס לאדום ויכבוש אותה?
התשובה היא' שבני אדום היו צאצאים של עשו. הם היו בני משפחה רחוקים של
ישראל. משה החליט שיש לשמור על קשר של שלום עם בני משפחה בכל מצב. [כך גם נצטוונו לדורות: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (דברים, כג, ח).]
משפחה זו מתנת הא-ל. איננו בוחרים משפחה, היא ניתנת לנו. לכן אנחנו צריכים לעשות מאמצים ולשמור על קשרי המשפחה עד כמה שניתן.
שחמט דיגיטל