פרשת חיי שרה-בשורה משמחת

כאשר רבקה פוגשת לראשונה את אליעזר שהגיע בשליחות אברהם אבינו מכנען לחפש כלה עבור יצחק ומציעה לו ולגמליו מים, הפסוק מספר "ויקד האיש וישתחו לה' (פרק כ”ד פסוק כ”ו)." המדרש רבה  כותב שלומדים מכאן "שמודים על בשורה טובה", אך אפשר לשאול  מדוע המדרש מבהיר את הנקודה הזו בתחילת הסיפור, כשלא היה ברור מה עומד לקרות ואליעזר  עדיין לא ידע אם תאבה רבקה לילך אתו. גם המפרשים שואלים: איך זה הופך למקור שעלינו להודות? מדוע אנו זקוקים למקור לכך שצריכים להודות? המדרש מביא נקודה חשובה, מובן  וברור שעלינו להודות כאשר דברים טובים קורים, המדרש מוסיף ואומר יש להודות כשדברים מתחילים להיראות טוב, עלינו להודות עוד לפני שנדע את התוצאה הסופית. אנו מודים לה' לא רק על הטובה, אלא גם על  הבשורה הטובה, על משהוא  שעומד להתרחש בעתיד על האינדיקציה לכך שהדברים יהיו טובים בעתיד!

אנו מוצאים הוכחה לרעיון זה בהערה קודמת של המדרש על פרשת חיי שרה, מגלים שאברהם משתחווה פעמיים כשמנסה לקנות את מערת המכפלה, בהתייחס לפעם הראשונה (פרק כג פסוק ז’) שהשתחווה לבני חת שאמרו לו שיוכל לקבור בקבריהם קובע המדרש :"מכאן שמודים על בשורה טובה", גם שם אותו רעיון חל. אברהם היה בהחלט אסיר תודה כשחתם את העסקה עם עפרון שנתן לו עפרון לקבור במערה שחפץ בה, אך הוא גם היה אסיר תודה כאשר הדברים התחילו להראות טוב כאשר בני חת אמרו לו שיוכל לקבור בקבריהם.

חיינו תמיד מלאים בחוסר וודאות. גם כשדברים נראים טוב, תמיד חסר משהו או שיש משהו מאתגר שנוכל להצביע עליו ולומר: "אני אתן את ההודיה הנכונה ברגע שנעבור את המשוכה הזו כאשר סוף סוף הכול יסתדר" כן, אנחנו צריכים להודות לאחר שדבר טוב קורה, אבל אברהם ואליעזר לימדו אותנו שעלינו להודות גם כשאנחנו רואים  סימני תקוה ואפשרות לפנות את המכשולים בדרך להשגת  מאוויינו.

זהו מסר שיכול לעזור לנו להשיג הערכה גדולה יותר לכל הטוב שבחיינו.

אוהבים מאוד לקבל בשורות טובות נודה עליהם גם אם עוד לא התממשו!