פרשת יתרו – הילדות

הילדות

"ויחד יתרו על כל הטובה" (י"ח, ט')

במס' סנהדרין מובאת המחלוקת בין רב ושמואל, על המשמעות של המילה "ויחד". רב אומר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שהתגייר), ושמואל אמר: שנעשה חדודין כל בשרו (ופ' רש"י חידודין – קמטין, שהיה מיצר על מפלת מצרים).

במכילתא (פרשת "יתרו" פרשה א') מוצאים אנו חיזוק לדברי רב,ולכאורה ישנו קושי לדעתו של שמואל.

על דברי יתרו המובאים בפסוק "ברוך ה' אשר הציל אתכם" אומר המדרש: "א"ר פפיס: בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהיו שם שישים ריבוא בני אדם ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום". לפי הכתוב במסכת סנהדרין – בדעתו של שמואל – יתרו היה עדיין "מצרי" בתוכו, ולפי המכילתא אנו מבינים כי שמח מאד על מפלת המצרים!

ועוד יש להקשות לדעתו של שמואל – שחז"ל במדרש תנחומא מספרים על יתרו ומסירותו לה' ולתורתו, אף בלעם התפעל מיתרו, וחז"ל מייחסים לו את אמרתו:"איתן מושבך ושים בסלע קנך" (במדבר כ"ד, כ"א) כדברי שבח ליתרו (שמות רבא פרשה כ"ז). אלא ששמואל בא ללמדינו דבר חשוב- והוא בעניין הלימוד בגיל הילדות, אין ספק כי יתרו השתנה והפך להיות מקור גאווה, אך ילדותו שהיתה ספוגה בשורשים מצריים – לא נעלמה ולא נשכחה. ובראותו או בשומעו על מפלת מצרים לא יכול היה שלא להצטער עליהם.

גם אנו ככל שבילדותינו נספוג ערכים, כך עתידנו יהיה ברור יותר, עם רקע טוב יותר.