פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי"

"ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב)

רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר".

דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב)

שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות, אלא הם חובה עלינו. חובה ולא בחירה כמשתמע מהציווי לבנות מזבח.

הרעיון של מזבח והבאת קורבנות איננה רק בזמן שבית המקדש היה קיים. גם היום אנו נדרשים להקרבה עצמית ללא התמסרות לתאוותינו. הקרבת הנוחיות למען אמונה והכרה פנימית. קיום מצוות אינם עניין של בחירה, הם אינם נושא לעדיפות אישית של האדם, אלא הם חובה.

כמו כן, העזרה לזולת איננה עניין של אופציה אלא היא חובה. נתינת יד לצדקה, דאגה לשכנים ולא רק לעצמך הם חובה המוטלת על היהודי והוא חייב לעשותם.

יהודי צריך להכיר שהתחייבויותיו אלו לא יהיו שניים או שלישיים ברשימת התחייבותיו, הם צריכים להיות "ביכורים" שדורשים ממנו את ראשית זמנו, מרצו וראשית אונו.