פרשת יתרו – שוויון

משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…"

ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה עיקרה של הדת, היא התנהגות בין אדם לחברו. האיש הטוב- הוא האיש, שיודע לחיות עם החבורה, להשפיע על החברה, להיות מושפע מהחברה, ולכן נותן צדקה ועושה טובות לחברים. להיות ישר, איש חסד, לא להציק – אילו סגולות המייצגות את הדת. בדת כזו הקב"ה "לא נכנס לתמונה", אין עיסוק של הקב"ה ובשליטתו על העולם. אלו שני עולמות שונים לאנשים אחרים.

תיארנו שתי השקפות על הדת שהן בעצם נוגדות. באחת, כל כובד הדת זהו עניין של ה', והשניה כ"כ מעורבים בחיי האדם והחברה ששוכחים את ה'.

אם נסתכל על עשרת הדיברות שחמשת הראשונות יש להן קו שמקשר לה': לא לעבוד עבודה זרה, לשמור את השבת, לכבד הורים. ההדגשה היא על יחסים של אדם לה', בלוח השני ישנם עוד חמישה ציוויים: לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף, לא לתת עדות שקר, לא לחמוד. כל אלה יש להם קו מנחה בהתייחסות של אדם לחברו,

רש"י אומר לנו, שעובדה שהמילה לוחות כתובה חסר, אומרת שהלוחות שווים. שהדת – התורה שלנו מלמדת אותנו שהתייחסות נכונה אליה, היא כשמתייחסים גם למצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו בצורה שווה. היהודי הטוב מייחס חשיבות לכל המצוות שהן כולן שוות.