פרשת כי תשא – שלוש חרויות

שלוש חירויות

"והלוחות מעשי אלוקים המה… חרות על הלוחות" (שמות ל"ב, ט"ז)   מהו חרות? 

רבי יהודה אומר:  אל תקרי חרות (הח' בקמץ) אלא חרות (הח' בצרי) – מן הגלויות. רבי נחמן אומר: חירות ממלאך המוות, ורבותינו אומרים: חירות מן היסורים (מדרש רבא שמות, מ"ט, ט').

המדרש מלמד אותנו  משמעות של חירות דרך משחק המילים בין חירות, כאשר הח' בקמץ לבין חירות שהח' בצרי. אמנם לימוד זה נראה כסתם משחק מילים, אבל הוא בעל משמעות עמוקה מזה, משום שמהשוואת המילים אנו למדים על הקשר בין התורה וחירות אמיתית. שלושת הדעות במדרש אינם סותרים אחד את השני, אלא להיפך הם משלימים האחד את השני. חירות יכולה להיפגע ולהיות מופרכת ע"י שלושה אלמנטים: גלות, מיתה וסבל.

א.       גלות – איש חופשי, משוחרר  ובעל-חירות צריך סביבה נוחה לביטוי חופשי. להיות בגלות משמעותו לחיות בעבדות ולהיות תלוי  באחרים.    גלות בסופו של דבר מביאה להיטמאות ולאיבוד זהות לאומית.

ב.        מוות – יחיד, הוא בעל החירות רק בתקופת הזמן שהוא חי. מיתה מביאה את תקופת חייו של האדם לאפס, וכך גם את חירותו.

ג.          סבל – כאשר משה הביא את הבשורה של חירות לאבותינו – התורה מספרת שאבותינו לא שמעו למשה "מקוצר רוח ומעבודה קשה" אם לאדם צער, כאב, דלות ועניות נפשית – הוא לא יוכל לשחרר עצמו ולחשוב על חירות. הכלי שירים אדם מעל ההגבלות של שלושה אלמנטים אלו ששוללים את החירות זה- התורה, משום ששלושת הדברים האלו הם תנאים פיזיים שרוחו של אדם לא צריכה להכנע להם.

התורה – היא הדוגמא לעליונות הדעת מעל החומר. אלפי שנים לא היתה לעמינו עצמאות ולא הגדרה פוליטית עצמית, ובכל זאת כל זמן ששמרנו על התורה, התורה שמרה עלינו מהתפוררות, כליון והיכחדות, למרות לחצים והשכנוע להתבוללות – עם ישראל לא איבד את זהותו ויחודו. אף שלא היה לנו את הסימנים העיקריים של עצמאות מדינית, כמו ארץ ושפה מדוברת – היה לנו חוק וחוקה – התורה.

היהודי שנשאר נאמן לתורה, לא נכנע לדרך החיים הלא יהודית. מוות קורה לכל אדם, אבל מוות איננו הכיליון הטוטאלי של אדם, ישנם הנפש והנשמה שאותן לא ניתן להכחיד, והם חלק מחיי הנצח, חלק זה של אדם הממשיך לחיות בעולם הבא, היכן שהצדיקים נהנים מאושר רוחני.

לפי מידת החיים של אדם על האדמה, כך מזכים אותו בעולם הבא. המוות לצדיקים הוא השתחררות של הנפש והנשמה מהכבלים שחיי החומריות מעמיסים עליו. ובזה הוא מגיע למוות אמיתי, שחרור טוטאלי מפחד ומהזדקקות.

ישנם שני דרכים להסתכל על סבל – ישנם אנשים שרואים בזה מעשה של גורל עיוור ואכזרי שהסובלים – סובלים ממנו. וישנם אחרים המסתכלים על סבלם ככלי לניסיון וטהרה באמונתו.

יהודי המאמין מכיר "בייסורים של אהבה" ייסורים הבאים מה' לטובתנו. לימוד התורה וקיום המצוות עוזרים לאדם להתגבר על סבלו, ומשחררים את רוחו ודעתו לדרגה גבוהה יותר של קיום. לדוגמא – עניות ודלות שסבלו אבותינו בכפרים ובערים של רוסיה ופולין, ובכל זאת בשבת ויום טוב היהודי העני והדל נשם את האוויר של חירות אמיתית חגיגית. היהדות שלו התקוממה חרף התנאים שבהם הוא חי. התורה שלו היתה מנצחת כל דבר שהחיים עמדו לו כנגדם.

אנשים הם חופשיים, משוחררים כאשר רוחם ודעתם משוחררת. לתורה יש את האמיתות הגדולה ביותר, ורק היא יכולה להביא יהודי למידת החירות הרחבה ביותר.