פרשת לך-לך: בכל דרכיך דעהו

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ו). …

ההלכה והמנהג קובעים נהלים לכמעט כל פעולה ופעולה שאנחנו עושים, גם לדברים שלא היינו חולמים שיש בהם איזשהו קו מנחה של התנהגות, למשל כשמתלבשים, נועלים נעליים, מתרחצים דואגים לחלק הימין של הגוף ורק אחר כך לחלק שמאל של הגוף, ולמה זה?

הכוהנים בבית המקדש עשו עבודתם ביד ימין ובמידה ועשו את העבודה ביד שמאל עבודה זו פסולה והם היו צריכים לעשות את העבודה שוב.

כמו שעבודתם של הכוהנים נעשה בימין גם אדם צריך לקדש את כל הפעולות שלו לעשותם בימין, אנחנו לא צריכים להפריד בין קודש לחול, בין מצוות לדברי חול, אלא כל הפעולות שלנו צריכות להיות לשם שמים, הרמב"ם מסביר שזה משמעות של הפסוק "בכל דרכיך דעהו". האכילה שלנו, השתייה שלנו, העבודה שלנו, נישואין, גידול ילדים הכל צריך להיעשות לשם שמיים, כל דברי הרשות שאנחנו עושים צריכים להיעשות כאילו שהם הכשר מצווה דרך לתת לנו את האפשרות לקיים חיים של מצוות.

כאשר אנחנו מתרחצים ומתלבשים אנחנו מתייחסים לכל הדברים האלו כאילו שאנחנו כוהנים שעושים עבודה בבית המקדש, אנחנו מעדיפים את צד ימין כמו שעבודות המקדש נעשית בימין, אמנם אנחנו רגילים להבדיל בין קודש לחול אבל ניתן לומר גם להבדיל בין קודש לרשות, משום שגם דברי החול צריכים להיעשות בדרך של קדושה וכהכשר מצווה.

כל הכללים האלו לגבי לבוש וכו' שהם נעשים בצד ימין קודם יש יוצא מן הכלל והוא נוגע לקשירת שרוך הנעל שיש לשרוך את שרוך הנעל השמאלי ורק אחר כך את הימני, ולמה זה?

הסיבה הישירה היא שהקשירה של שרוך הנעל מזכירה לנו את הקשירה של התפילין ביד שמאל, ותפילין ביד שמאל זה דבר שחז"ל למדו מהתורה, אבל נשאלת השאלה מה הקשר בין קשירת התפילין לקשירת הנעליים. כדי להבין את הקשר אנו צריכים להבין משהו על אברהם אבינו ועל ההתנהגות שלו כמתואר בפרשתנו.

אברהם אבינו יצא ללחום מלחמה נגד הכובשים, הוא לחם נגד מלכים למרות שהוא לא היה באופן ישיר מאוים על ידיהם, אבל הוא ידע שאם הוא יעמוד בצד ולא ימחה וילחם למען הצדק,  הכובשים הטרוריסטים האלו בסופו של דבר ימשיכו בטרוריזם שלהם וישלטו בכולם וגם בו, המלחמה של אברהם הייתה מעשה גבורה, בסופו של דבר הוא ניצח במלחמה וכמקובל באותם הימים הבני ברית שלו הציעו לו להתחלק בשלל, אברהם אבינו סירב לקחת חלק בשלל, הוא אמר שהוא לא רוצה מחוט ועד שרוך נעל, וזה שהוא סירב לקחת מהשלל הוא קידש שם שמיים, הוא התנהג בדרך של "בכל דרכיך דעהו" והוא קיבל שכר על כך לפי דברי חז"ל, הוא התנהג בדרך שהראה שהוא הרגיש שיש לו צלם אלוקים ועליו ללחום למען יושר וצדק שלא על מנת לקבל שכר, חז"ל קובעים שכשכר למניעתו מלקבל שלל מחוט ועד שרוך נעל, צאצאיו זכו לשתי מצוות, החוט של הציצית והרצועות של התפילין. כאשר אנו קושרים את הנעלים שלנו יום יום אנו צריכים להיזכר בגבורה של אברהם אבינו, אנחנו זוכרים שאנחנו קושרים את הרגל השמאלית קודם כדי לזכור את קידוש ה' של אברהם אבינו בנוגע לשרוך נעל ולזכור שבגלל זה יש לנו מצוות תפילין, בין הדברים הראשונים שאנו עושים ביום זה לשרוך נעליים,א נחנו מקבלים אזכור על הדרך שאנו צריכים לחיות, דרך של "בכל דרכיך דעהו", דרך שכולם בצלם אלוקים, אנחנו מזכירים לעצמו שאנחנו צריכים להפוך את הדברי חול קרי דברי רשות בחיים שלנו להכשר מצווה שלא יהיה קודש וחול אלא שהחול יהפוך לקודש