פרשת מטות – כוח הדיבור

התחלת פרשת מטות היא יוצאת דופן מכל הפתיחות של הפרשיות.

בדרך כלל אנחנו רגילים לקרוא 'וידבר ה' אל משה' כפתיחה לדיבורים של מצוות שיבואו אחר כך.

פרשתנו מתחילה בלשון "וידבר משה אל-ראשי המטות לבני ישראל וגו' ".

התורה לא מדגישה שמי שמצווה הוא ה'. בנוסף, התורה משתמשת בלשון 'ראשי המטות' כאשר בדרך כלל משתמשים בלשון 'נשיאים'.

אולי כדי להבין את השינוי צריכים להבין את השינוי שעבר משה.

במי המריבה נאמר למשה לקחת את המטה ולדבר אל הסלע. כזכור משה נענש משום שהוא הכה את הסלע במקום לדבר אליו.

נשאלת השאלה למה בכלל ה' אמר למשה לקחת את המטה?

אלא ה' לימד את משה שיש שתי דרכים להשפיע על בני ישראל או בדיבור אליהם או במטה, כביכול עם היד הקשוחה. ה' לימד את משה שהמילה המדוברת יותר חזקה מהחרב. כאשר ה' אמר למשה לקחת את המטה הוא אמר לו רק לקחת את המטה בידו אבל לא להשתמש בו אלא להשתמש בפה. לקחת את המטה ביד אבל להשפיע על בני ישראל בכח הדיבור. ה' מלמד את משה שיעור שכל מנהיג או רב חייב לדעת – גם אם יש לך מקל, אתה יכול להשפיע הרבה יותר על ידי הדיבור.

פרשת מטות היא פרשה על כוח הנאום, היא על כוח הדיבור.

בואו נראה דבר מעניין – יש ביכולת אדם לקחת דבר מותר ולהפוך אותו לדבר שאסור עליו. לדוגמא – אדם יכול לקחת כריך של בשר, כשר ומותר, ולהישבע שלא יאכל את הבשר. כעת זה יהיה חטא אם הוא יאכל אותו.

זהו כח הדיבור.

לכן הפרשה מתחילה בכך שמשה מדבר עם "ראשי המטות" דווקא ולא "הנשיאים". אלו, כמובן, אותם אנשים אבל משה מתייחס לכח שלהם ואומר להם שהם יכולים להוביל את העם בכח הדיבור והכח הזה יותר אפקטיבי מכח המטה.