פרשת משפטים – בגפו יבוא בגפו יצא

בגפו = רווק

אנו לומדים בנוגע למשרת עבד עברי: כי אם "בגפו יבוא" ולאחר מכן "בגפו יצא",

מה הכוונה במונח מעורפל זה?

רש"י מתרגם: (מבוסס על תרגום אונקלוס) – אם הוא מגיע בכוחות עצמו (כלומר –

רווק) אז הוא יעזוב בכוחות עצמו. פרשנות זו משתלבת בצורה חלקה עם המשך

הפסוק: "אם הוא נשוי (הבעל עם אשה), אשתו יוצאת איתו."

בעברית מודרנית, היינו משתמשים במונח "רווק" עבור אדם יחיד, "נשוי" עבור אדם נשוי.  המונח "בגפו" מוזר מאוד. הוא אינו  מופיע בשפה העברית. הכיצד משייכים "בגפו",  לאדם יחיד?              

ההסבר הנפוץ ביותר: "שבגפו" מגיע מהמילה "בגופו"  – משמעות "עם הגוף" שלו. (ולא עם אף אחד אחר).     רש"י  לעומת זאת,  משווה "בגפו" עם "בכנפו", כלומר, עם הבגדים שלו (את החולצה על הגב שלו).

לפי רש"י: אם אתה בא רק עם את הבגד  שלך "יחידי בתוך לבושו בכנף בגדו", אתה נשאר רק עם הבגד  שלך.

מה הקשר בין הלבוש של אדם ולהיות רווק?

התשובה היא שאנו מגדירים אדם שהוא לבד בתור אחד שכל העולם מסתיים עם הבגד שלו.

אם  זו היא ההגדרה  הנכונה לאדם יחיד שהעולם שלו מסתיים היכן שמסתיים מעילו, ניתן  לקחת המטפורה צעד אחד קדימה.

אדם נשוי הוא אחד אשר מעילו משתרע על פני אנשים אחרים. העולם של אדם נשוי חל על כל  האחרים שיכולים לבוא תחת הגנתו.

עם רעיון זה, נוכל להבין את מנהג יהודי עתיק:

לפי מסורת יהדות גרמניה בחתונה ספרדית החתן מעמיד טלית ועוטף עצמו

ואת כלתו. טקס זה מעשי מאוד. זו המשמעות של  המטאפורה שלנו. תחת חופה, ברגע החתונה  החתן מוכיח כי העולם שלו הוארך על ידי הפצת הבגד שלו על מישהו אחר מלבד עצמו. המעיל שלי עכשיו צריך לכסות מישהו אחר.

המקור התנ"כי על מנהג זה בספר של רות: "ואתה אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה " כך אמר בועז ברצותו לשאת את רות.

במילים אחרות, "קח אותי אל העולם שלך."

העולם שלך כבר לא יהיה את העולם של אדם יחיד, אלא עולם מורחב  הכולל גם מישהו אחר.

הכרה זו היא ההסתגלות הקשה ביותר בחיי הנישואין. עד אז, איש צעיר צריך

לדאוג רק למעיל שלו, הנוחות שלו, לחייו שלו,

נישואין מציג את האחריות לדאוג לצרכים והנוחות של אדם נוסף.