פרשת משפטים – הכתובת הנכונה

הכתובת הנכונה

אנשים מטבעם מלאי טענות, תרעומות, טרוניות ודרישות. אנשים לפעמים, למרות הצלחתם בחיים, למרות שהם אמידים  וביתם מלא כל טוב  באים בטענות, לפעמים כועסים על כל העולם, מרגישים שאנשים לא מעריכים אותם מספיק, לא מכבדים אותם מספיק וכו'.

אם אדם היה מסתכל עליו ורואה עצמו כמו שאחרים רואים אותו, סביר להניח שלא היה מעריך עצמו כל כך. אולי עדיף שלא יהיה לו דימוי עצמי כל כך גבוה ואז לא יעלב על ידי אחרים.

ה"תפארת ישראל" פירש את הפסוק "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני" (תהילים צ"ב י"ב). כשרעי ואוהבי יוצאים לפעמים מגדר אהבתם אלי, קמים עלי ומחרפים אותי, אני עושה אזני כאפרכסת לשמוע את דבריהם, כי דווקא בדברי חירופיהם הנאמרים בשעת כעסם, שומע אני את חטאי ואת חסרונותי, מה שלא גילו לי כשאהבה ושלום שרויים בינינו.

כמובן טענות של האדם לחברה לפעמים צודקות. הוא נמצא ללא פרנסה, הוא צריך קצת עזרה פיננסית. אנשים לא מוכנים לעזור לו, למצוא לו עבודה. לא נותנים לו הלוואה, או אפשרות לעמוד על הרגליים, איש כזה וודאי שיש לו טענות נגד הציבור שלא עוזר לו, ובמצב כזה אין האשמה כנגדו, כאשר הוא אומר דברים חריפים מתוך ליבו הכואב. "אין אדם נתפס בשעת צערו".

אך בכל זאת האדם טועה בכתובת. הוא מתלונן על בני האדם, בא בטענות לכתובת הלא נכונה, הוא צריך לפנות למי שבידו היכולת לעזור לו. "אשרי שאל יעקב בעזרו" (תהילים קמ"ו ה'). בתחילת הפרשה, התורה מזהירה את מי שיש לו היכולת, לבוא לעזרת הנצרך. "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה" (שמות כ"ב כ"ד). ומיד אח"כ התורה פונה לניצרך ואומרת לו "אלוקים לא תקלל" (שמות כ"ב כ"ז). אל תאשים את הדיינים, אל תחרף אותם "ונשיא בעמך לא תאר" (שמות כ"ב כ"ז).  אל תאשים את המנהיגים, את הממשלה, מהם לא תבוא העזרה. אלא "והיה כי יצעק אלי" (שמות כ"ב כ"ו). – תצעק אלי, אני הכתובת הנכונה, ואז "ושמעתי כי חנון אני" (שמות כ"ב כ"ו).

אל תתייחס לאנשים, הם קטנים, הם לא יכולים לעזור גם לא לעצמם. אל תשים לב אליהם, אל תייחס להם חשיבות לאין ערוך. הכתובת הנכונה לכל הפניות היא ה' שהוא כל יכול.