פרשת נח: בין דור המבול לסדום

הרב יאיר חיים בכרך, (ה'שצ"ח) ((1638) – (ה'תס"ב )(1701), חיבר מספר ספרים בניהם:"חוות יאיר". הוא קרא לספרו  בשם "חוות יאיר" על שם סבתו הלמדנית חוה (בהגייה אשכנזית נשמע כ'חוה'ס יאיר' – יאיר של חוה).

תשובה בספר (שו"ת פרק קס"ג) התייחס לשאלה שהובאה לפניו, והשאלה הייתה מקבוצה של אנשי עסקים ששנים רבות קבעו לימודי תורה יחד עם רבם, הם היו נפגשים מדי יום ביומו לומדים תורה ונהנים בלימוד אחד מהשני, ולמרות ידידות זו בעסקים הם לא היו ידידים , הם היו בצוואר אחד של השני, הרבו לריב ולא וויתרו לשני. הם ניהלו תחרות עסקית קשה ביניהם ודיבר ולפני לקוחות אחד כנגד השני לא בכבוד. ומשום שהיו  הרבה ויכוחים ותביעות ביניהם הם הביאו אותם לדין תורה לפני הרבי שלהם, כמובן הם היו צריכים לשלם הוצאות של הדיני תורה ועם הזמן הסכומים שהם שילמו לסדר ביניהם את התביעות עבור דיני תורה הצטברו לסכום גדול ביותר.

אחד מהם העלה את הרעיון שבמקום ללכת לדין תורה כאשר יש ויכוח ביניהם הם יוותרו אחד לשני, ויסכימו ביניהם להסתלק מכל דרישה וכל חובה שיכול להיות ביניהם שכל אחד יעשה מה שירצה ומה שהוא יוכל לקדם עסקו אפילו על חשבון השני יעשו הסכם וויתור על כל תביעות עתידיות וככה הם יצליחו לחסוך תשלומים לרבם עבור הדיני תורה.

הם פנו לרבם ושאלו אם מותר להם לעשות זאת, והוא ענה שהוא לא יכול לענות על השאלה משום שהוא בעל עניין הוא נוגע בדבר ומתפרנס מהוויכוחים שלהם. הרב הציע שיפנו את השאלה להחוות יאיר. החוות יאיר התייחס לשאלה שלהם וכתב שהרצון להכנס להסכם כזה של ויתור על יושר וצדק אחד נגד השני הוא חטא יותר גרוע מכל גניבה ורמאות שהיו עסוקים בו לפני שהתחילו לחשוב על ההסכם וויתור. עכשיו הוא אמר הם חושבים למסד רמאות וגניבות כדי שלא יהיו תביעות אחד נגד השני, לפני זה הם ידעו שהם מרמים וגונבים אחד מהשני אבל גם הבינו שיש עניין של צדק ופנו לדין צדק כדי לפתור את בעיות ביניהם, והחוות יאיר הוסיף שההבדל בין דור המבול ואנשי סדום היה בזה שבדור המבול השחיתות הייתה ממוסדת לא שמעו אותם צועקים לה' הכל היה מותר והיה הסכם כללי שהכל מותר, אנשי סדום עסקו באותן שחיתויות אבל צעקתם הגיעה עד השמים לפחות הם בכו על השחיתויות שקיימות, אמנם הכל הלך אבל לא הייתה הסכמה שהכל מותרת.

החברה שמאשרת וממסדת שחיתויות ומאפשרת לחוטאים לחטוא היא חברה של "דור המבול" שאסור לה להתקיים.