פרשת נח: עלייתו ונפילתו של צדיק
עלייתו ונפילתו
אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא 'איש צדיק' נקרא 'איש אדמה', אבל משה משנקרא 'איש מצרי' נקרא 'איש האלהים'. (בראשית רבה פרשה לו, ג):
'וזאת הברכה אשר ברך משה איש הא-לקים', זהו שאמר הפסוק "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" (משלי לא). מהו "ואת עלית על כלנה"? מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכול. כיצד? נח אמר למשה, אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול !
אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כוח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כליה בעגל, מנין? שנאמר (שמות ל"ב) 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו'. למה הדבר דומה? לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטין, אחד הציל עצמו ולא הציל ספינתו ואחד הציל עצמו ואת ספינתו. למי היו מקלסין? לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו? כך נח,לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו. הוי ואת עלית על כלנה". (מדרש דברים פרשה יא סעיף ג):
חייו של נח היו בירידה, פוחת והולך; בתחילה זכה לתואר המכובד "איש צדיק" (ו, ט), אך לאחר מכן נקרא "איש האדמה", כינוי המבטא חומריות יתירה. לעומת זאת חייו של משה היו בעלייה, מוסיף והולך; כשברח מחרב פרעה למדין הוא נקרא על ידי בנותיו של יתרו "איש מצרי", ובפרשת וזאת הברכה נקרא "איש האלקים".
מה גרם לנח לשקוע ואילו למשה לזרוח?
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (1843 – 1926, ד' באלול תרפ"ו)בספרו על התורה משך חכמה(פרשת נח) כתב:
"דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל….. (לכאורה) זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו) . ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" (אחר המבול) ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא (בתחילה) "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל (ואח"כ) מסר עצמו על ישראל (בהנהגתו אותם במדבר, למרות) שבהריגת המצרי (נחשב לו עדיין לפחיתות) נקרא "איש א-לקים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג.. ".
יש אדם שמאמץ את כל כוחותיו לעבודת ה', אין לו שיח ושיג עם איש וכל עיסוקו הוא בהתקדמותו הרוחנית של עצמו.
ויש מי שעסוק בצרכי ציבור "ומבטל עצמו בשביל הכלל ומפקיר נפשו עבורם", ואין לו זמן בשביל עצמו. מי מהם יתקדם בעבודת ה' שלו יותר? לכאורה, התשובה המתבקשת היא שמי שהשקיע את עצמו ועמֵל הוא אשר יזכה לכך.
אולם כאן צפויה הפתעה:
אם כן צריך לומר לפי המושג שזה שמתבודד יעלה מעלה מעלה וזה ירד ממדרגתו… אמנם נח התבודד לעצמו ובכל זאת אחר שנקרא איש צדיק ירד ממדרגתו ונקרא איש האדמה, ומשה שמסר עצמו על ישראל נקרא איש אלקים, שהגיע לתכלית השלמות שאדם יכול להשיג.
נראה כי התקדמות בתחום הרוחני אינה תולדה של התקדמות אישית והתבודדות, ונהפוך הוא, מסתבר שדווקא העיסוק בצרכי ציבור הנתינה והחסד לזולת הוא שגורם למעלה רוחנית גבוהה ומביא את האדם לשלמות. נח שהיה "מתבודד לעצמו" וגילה חוסר אכפתיות כלפי בני דורו, התחיל בצורה מבטיחה – "איש צדיק" – וירד לשפל המדרגה – "איש האדמה". ומשה רבנו האיר וזרח עלה ונתעלה מ"איש מצרי" ל"איש האלוקים" בזכות ש"מסר עצמו על ישראל", בזכות האכפתיות, בזכות הדאגה לכלל. מִן הַסְתָם הדבר נובע מכך שהעיסוק בצרכי ציבור מוציא מהכח אל הפועל כוחות שאין ביכולת האדם להוציאם בעצמו לבדו.
אין סְתִירָה בין להיות מעורב עם הבריות ודאגה לכלל לבן הרוחניות של בן אדם אדרבה השילוב של עבודת ה' עם דאגה לכלל יכול רק לקדם אדם בדרגתו הרוחנית.
שחמט דיגיטל