פרשת נשא – לעשות וללדת

ישנן  שתי אמרות דומות בחז"ל – האחת המצוינת בפרשתנו – "כל מי שמלמד את בנו תורה כאילו ילדו". (סנהדרין י,ט עמ' ב') רש"י מצטט דברי חז"ל זה על הפסוק (בבמדבר ג' א')  אלו הם בני אהרון ומשה. הפסוק לא מציין את בני משה אלא את בני אהרון, אם כן התשובה של רש"י שנדב, אביהו, אלעזר ואיתמר נחשבים כבני משה מפני שהוא לימדם תורה.

הציטוט השני (סנהדרין צ"ט עמ' ב' שם) הגמרה מתייחסת ללשון התורה בנוגע לאברהם "את הנפש אשר עשה בחרן" (בראשית י"ב ה') אונקלוס מסביר "דשיעבידו לאורייתא" הוא לימדם תורה, לכן הם הנפש אשר עשה בחרן . אם כן בחז"ל אחד נאמר כאילו ילדו ובשני כאילו עשאו.

ישנן שתי תכונות חשובות בגידול ילדים  – רחמנות "כרחם אב על בנים" הרחם הוא האיבר  השומר על העובר, רחמנות זוהי אהבה, השגחה באופן מוחלט על התינוק. מאידך  יש את הדרישה לשמור דיסטנס, לחנך ביד קשה, לשעבד את התלמיד, לא להיות רך מידי, בחינת חוסך שבטו.

כשמדובר בחינוך יש מעלה להורים ויש מעלה למורים.  מורים יכולים להתייחס בנוקשות כאשר צריך 'לעשות' את התלמיד וההורים ללדת ולגדל, שמגיעים מתוך אהבה. כמובן שניהם חיוניים לגידול הילד. המורה האידיאלי יהיו לו שתי התכונות. למשה היו שתי התכונות לכן נקרא משה רבינו, שלא היה רק מורה ש'עשה' את תלמידיו, אלא כאילו 'ילד' אותם.