משה רבינו עלה למרום 40 יום ולילה על מנת להביא את הלוחות ומעלת הלוחות האלו שנעשו מסנפרינון והקב"ה כביכול כתב אותן. כלומר היו במעלת קדושה עצומה ביותר. ומשה מקבל מסר מהקב"ה תוך כדי ההשתהות שלו בעליונים ."רד מהר כי שיחת עמך".
הוא מגיע ורואה ולא מאמין למה שעניו רואות .והוא על מנת למנוע כעס של הקב"ה על עם ישראל במעשיהם לוקח את הלוחות ומשברם .משה רואה במעשה זה פתח הצלה לעם ישראל
לכן משה שיבר אמר לו הקב"ה ישר כוחך ששיברת.
בפעם השנייה דרגתן של הלוחות הייתה נמוכה מהראשונות ה' ציווה למשה שיהיו מונחים בארון.
וכך מסביר בכור שור פרשן מבעלי התוספות כי נאמר למשה להציב את הלוחות השניים בארון כדי שלא יהיו זמינים להישבר ברגע של כעס כמו הראשונים. שנשברו ע"י משה " ולכן ושמתם בארון. שלא תוליכם עוד על ידך, שלא יהיו מצויות בהישג יד לך לשברם אם תכעס, כאשר עשית בראשונים":
הלוחות שייכים לה' ומשה לא היה חופשי לעשות איתם כרצונו !
וככה מצינו שימוש לא נכון בבאר מרים .
בפעם הראשונה נצטווה משה להכות בסלע ויצאו ממנו מים רבים.
אך בפעם השנייה נצטוו משה ואהרן "ודברתם אל הסלע ונתן מימיו " יש מן המפרשים שמסבירים שמשה חשב בטעות שיש כן להכות בסלע וטעה וגרם מה שגרם גם לעצמו וגם לבני ישראל . נזק בלתי הפיך.
לפעמים, אנחנו עושים משהו פעם אחת וזה הדבר הנכון לעשות באותו מקרה , אבל בפעם השנייה זה לא הדבר הנכון לעשות. ה' אמר למשה כי לשבור את הלוחות בפעם הראשונה היה הדבר הנכון לעשות, אבל לעתיד, יש דרכים אחרות להתמודד עם הפרת הציוויים של ה' לעם ישראל . באופן דומה, כאשר אנו מקיימים אינטראקציה עם אנשים, אנו נוקטים לפעמים בגישה שמרוב שעזרנו למישהו כל כך .עד שאנו מרשים לעצמינו להתנהג אליו כרצוננו ולקחת את זה כמובן מאליו ,או אפילו להתעמר בו כרצוננו . יחד עם זאת, כמו הלוחות , אנחנו לא רשאים לנצל אותם לפי רצוננו כלל ,כי התוצאות אח"כ יכולות להיות הרות אסון . ה' ירחם.
הרב אליעזר שמחה ווייס
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
שחמט דיגיטל