פרשת צו

אנו קוראים בפרשת שמיני את הפרשה על מאכלות אסורים, החלק בתורה העוסק בהלכות התזונה. בפירוט רב, התורה מתווה ומפרטת אילו בעלי חיים, עופות ודגים מותרים לאכילה. כפי שכולנו יודעים, התורה

במשך שבעת ימי המילואים, טרם הסמכתו של אהרן לכהן הגדול, היה זה משה ששימש בתפקיד זה. הוא היה כהן גדול במשך שבוע ימים. פעולתו האחרונה ככהן גדול הייתה שחיטת האייל,

אנו מוצאים כל פעם בפרשיות התורה טעמים שנמצאים במקומות של מילות בתורה  ואין לנו הבנה למה נוקד טעם זה  דווקא על המילה הזאת. ואם כן ננסה לעמוד על אחד הטעמים

אנו קוראים בפרשת השבוע על קורבן העולה שאהרון ובניו הקריבו בעבודת בית המקדש. המשימה הראשונה  שהיתה ביום עבודתם בבית המקדש היתה 'מצוות תרומת הדשן'. מצווה שנעשית על ידי סילוק כמות

פרשת צו-שמחה אמיתית "… ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן אכילת תודה מכל שלמים. היינו כדי שיהיה מרבה ריעים לסעודה אחת ביום הקרבה והיה ספור הנס לפי רוב אנשים

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי

 "לא שיתנהג (הכהן)במידת אדנות ושררה" (רבינו בחיי ו, ג) אנו קוראים בפרשת השבוע על קורבן העולה שאהרון ובניו הקריבו בעבודת בית המקדש. המשימה הראשונה  שהיתה ביום עבודתם בבית המקדש היתה

פרשת צו -"לא שיתנהג (הכהן)במידת אדנות ושררה" האם נשמע לכם הגיוני, שראש הממשלה או שר המגיע למשרדו, הדבר הראשון שיעשה הוא לפנות את האשפה? על מצוות תרומת הדשן :"לא שיתנהג (הכהן)במידת

קרבן תודה –לשתף אחרים בשמחתך ולהשתתף בשמחה של השני! פרשת צו קרבן תודה –לשתף אחרים בשמחתך ולהשתתף בשמחה של השני! "… דתכלית תודה שבא על הנס הוא כדי לספר חסדי