במשך שבעת ימי המילואים, טרם הסמכתו של אהרן לכהן הגדול, היה זה משה ששימש בתפקיד זה. הוא היה כהן גדול במשך שבוע ימים. פעולתו האחרונה ככהן גדול הייתה שחיטת האייל, ולאחר מכן כל עבודות המשכן נמסרו לאהרן הכהן ולבניו.
על המילה "וישחט" (ח', כ"ג) מופיע טעם המקרא – "שלשלת" (טעם מטעמי המקרא). זהו אחד הטעמים בהם משתמשת התורה לעיתים נדירות והוא מופיע בה אך ורק ארבע פעמים. המקומות הנוספים בהם מופיע טעם זה הינם:
1. על המילה : "ויתמהמה" כאשר לוט מתלבט האם לעזוב את סדום (בראשית י"ט, ט"ז).
2. על המילה : "ויאמר" כאשר אליעזר מתפלל על שידוך ליצחק (בראשית כ"ד, י"ב).
3. על המילה : "וימאן" כאשר אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף (בראשית ל"ט, ח').
בכל הפעמים הללו נעימת הקריאה מעלה אצל השומעים תחושה של היסוס. טעם השלשלת שמנוגן באריכות רבה מעביר תחושה של התלבטות, קושי נפשי לבצע החלטה מסוימת, של חוסר בטחון וחוסר החלטיות.
מה ההיסוס כאן בפרשתנו?
משה רבנו מעביר את הכהונה לאהרון. רגעים האלו הוא נפרד מתפקיד הכהן הגדול, משה רבינו העניו מכל אדם וודאי שמח מאד להכשיר את אחיו לכהונה ולקיים את ציווי ה' בלי שום התלבטות, ועדיין משה היסס כאשר התלבט האם הוא עשה די כדי ללמד את אהרון את תפקידו ככהן גדול.
האחריות של מורים והורים להעביר את המסורת לדור הבא היא אחריות עצומה וכמו משה רבינו אנו צריכים תמיד לבדוק את עצמנו, האם אנו עשים די כדי להעביר הלאה את המסורת.
.

כתיבת תגובה