אחד הפרטים המפתיעים ביותר בחטא המרגלים הוא – זהותם של האנשים שמאסו והמאיסו את הארץ הקדושה על עם ישראל. התורה מדגישה לנו ש"כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" וחז"ל מסבירים ש "באותה שעה(בזמן מינויים שמונו לתפקידם) כשרים היו". אותם המרגלים היו נשיאי העדה, והשאלה הנשאלת היא – מה קרה שדווקא אנשים אלו נכשלו בחטא החמור הזה?!
הזהר הקדוש " [זוהר ח"ג, קנח ע"א] כותב כי המרגלים חשבו :"הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין." 'כאן אנחנו ראשים ובארץ לא נזכה להיות ראשים' הסברו של הזהר הוא שהנשיאים חשבו, שאם ייכנסו בני ישראל לארץ, יעבירו אותם מן הנשיאות, וימנה משה ראשים אחרים.
מה שקרה עם המרגלים היה רצון הממסד לשמור על מעמדו המדברי הנשיאים חששו למשרתם, וזוהי הסבה שנכשלו בחטא.
המרגלים רצו לשמור על מעמדם, לשמור על ההשפעה הפוליטית שהיתה להם, והם חששו שהכוח הפוליטי שלהם ירד עם בני ישראל יכנסו לארץ ישראל ולכן עשו ככל יכולתם להראות שההישרדות של עם ישראל תלויה בזה שלא יכנסו לארץ ישראל ואולי אפילו שיחזרו למצרים . הם הרגישו שדרך זו היא היחידה בה יצליחו לשמור על מעמדם.
מדוע חשבו שאם יכנסו לארץ ישראל לא ימשיכו להיות נשיאים? אי אפשר לדעת בוודאות את התשובה אך, הם בוודאי הבינו שסוג של ממשל בגלות ובמיוחד במדבר שהכול סופק להם מן השמים כמו המן, השלווים, המים כל זה יפסק ובארץ חדשה יצטרכו מנהיגים שיוכלו לדאוג לכל הצרכים של בני ישראל ואולי הם הבינו שאין להם את היכולת לעשות זאת. יש מדרש בפרשת קדושים שממשיל את עם ישראל במדבר לאפרוח קטן שזקוק כל הזמן לאמו, וכשהוא גדל, האימא דוחפת אותו לדאוג לעצמו. אומר המדרש בהסבר הנמשל:
[כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה:
המן יורד,
והבאר עולה להן,
והשליו מצוי להן,
וענני כבוד מקיפות אותן,
ועמוד ענן מסיע לפניהם.
כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה, ויפוק וינצוב ליה נציבין, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם. (מדרש רבה ויקרא פרשה כ"ה) ]
" כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה היה המן יורד, והבאר עולה להם, והשליו מצוי להם, וענני הכבוד מקיפין אותם, ועמוד הענן מסיע לפניהם, כיוון שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם משה- כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו, יצא לשדה, וייטע עצים. הדא הוא דכתיב – "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם"
בכניסתם לארץ אם ירצו אוכל- יצטרכו לנטוע, ירצו מים- יצטרכו לחפור, יצטרכו הגנה, יקימו צבא, וכך הלאה. נשיאי העדה -המרגלים הבינו שאין להם את הידע להנהיג את העם בארצם העצמאי בארצו והם התאימו להיות מנהיגים רק במקום של עבדים משוחררים שסופק להם כל צרכיהם באופן ניסי, בכל אופן הם הבינו שלא יתאימו לתפקידם בארץ ישראל ולכן הם הביאו את דיבתה רעה.
המרגלים היו כל כך בטוחים שהעם תלוי בהם שכדי לשמור על כסא המנהיגות היו מוכנים להפוך את ההבטחה של הקב"ה לאברהם ולמשה שבני ישראל יירשו את ארצם.
מה שאנחנו לומדים מהמרגלים היא שכח משחית. יש אמרה שכח משחית וכוח מוחלט משחית לחלוטין, בעניין הדווח על מה שראו בארץ היה להם כוח מוחלט והם השתמשו בו לרעה, אבל נשאלת השאלה, איך הנשיאים הגיעו לשפל מדרגה כזאת שמפאת טובתם האישית, מרדו בהקב"ה האם כוח יכול להשחית גם אנשים צדיקים? כנראה שכן, זה המסר לפי רבי יוסף חיים זונפלד הרב של ירושלים של סיפור המרגלים. (אגב הרב הוא לא סבל שמדברים לשון הרע על ישראל) הוא הסביר שמצינו שב ז' אלול צדיקים מתענים ( תענית צדיקים) על שמתו המרגלים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה (שולחן ערוך אורח חיים תק"פ, ב').
שואל המגן אברהם מדוע יום פטירתם של המרגלים נודע כיום של תענית צדיקים? הרי הם מתו בעוונם באותו יום? אלא שהמרגלים באמת היו צדיקים, אבל גם צדיקים אמר הרב זוננפלד יכולים להפוך למרגלים. בהחלט הכוח משחית!
כן גם אנשים גדולים יכולים להיהפך לאנשים רעים.
האם ביקורת היא תמיד לשון הרע? לא דווקא תלוי מה המוטיבציה של האדם שמבקר. במקרה של המרגלים הם החליטו להביא דיבת הארץ, המוטיבציה שלהם גרמה להם לבקר את ארץ ישראל.אם הביקורת היתה אמיתית הם לא היו עושים טעויות.
המוטיבציה שלהם היתה להמשיך את מעמדם, "להידבק לכיסאות" ובהחלט מחטא המרגלים יש מסרים למנהיגים של היום.
שחמט דיגיטל