בפרשות בהעלותך, שלח, קורח, חוקת, בלק, פנחס, מטות-מסעי אנחנו קוראים על הרבה מקרים בהם בני ישראל מתמרדים ומתלוננים.
צריך לזכור שהדור הזה נקרא דור דעה והנה הם מתנהגים בנרגנות, חטאים ומרדות.
איך זה קורה שאותם אנשים, שיצאו מעבדות לחרות, התנהגו בדרך שהתנהגו?
אחד מגדולי החסידות סיפר את הסיפור הבא לתלמידיו: היו פעם מלך ומלכה, שהיו להם תאומים, בנים יחידים. המלך והמלכה מאוד אהבו את הילדים. הבנים היו יורשי העצר והם גדלו יחד באהבה רבה. כשהגיעו לגיל 5 עשו המלך ומלכה מסיבה גדולה לכבוד התאומים ובזמן שכולם חגגו, הצליחו אויבי המלך לחטוף את אחד התאומים. הוא נעלם כלא היה וכל המאמצים של בית המלכות למצוא אותו עלו בתוהו. בתוך כך נשאר רק בן אחד שבבוא הזמן יירש את המלכות.
הבן שנחטף, נלקח רחוק מהבית והחוטפים חשבו שיגבו עבורו כופר, אבל הילד הצליח לברוח מחוטפיו ומצא מחסה אצל משפחה של קבצנים. הוא גדל אצלם וכיון שניחן בהרבה תושייה, הוא נהפך לראש כנופיית הקבצנים ודאג לכל צרכיהם.
שנים חלפו, האח שנשאר בממלכה הפך למלך ויום אחד הוא חלה וגסס. משפחת המלוכה דאגה מי יהיה יורש העצר הבא. המלך הזכיר ליועציו שיש בנמצא יורש עצר הרי זה אחיו התאום, צריך רק למצוא אותו. היועצים עשו מאמצים מרובים כדי לחפש את האח התאום ואחרי חודשים של חיפוש הם הצליחו לאתר אותו.
הם גילו שהוא עדיין קבצן. כאשר הם הזכירו לו שהוא תאום של המלך הסתבר שהוא שכח שהוא היה בכלל בן של מלך. הם בקשו ממנו לחזור איתם כדי לקחת את הנהגת הממלכה אך הוא התחיל לבכות וסרב לחזור. הוא אמר להם 'עד עכשיו הייתי צריך לקבץ נדבות בשביל המשפחה שלי, הייתה לי אחריות גדולה. עכשיו אתם רוצים שאני אקבץ נדבות בשביל כל הממלכה?'
במשל הזה הקבצן מייצג את בני ישראל.
בני ישראל אמנם שוחררו מעבדות ויצאו לחירות אבל הם לא יכלו לחשוב על עצמם כמו שבן של מלך חושב על עצמו, הם נשארו כבולים בחשיבה הישנה וחשבו על עצמם כעבדים.
הם יצאו מעבדות אבל היה צריך להוציא את העבדות מהם.
באותה מידה שהקבצן לא יכול לחשוב על דרך אחרת להתפרנס חוץ מלקבץ נדבות, גם בני ישראל לא ראו את עצמם אלא כעבדים. הם לא הצליחו להתרגל לחיים של חרות. הם הרגישו עדיין כעבדים.
חשיבה זו הביאה אותם להתלונן בפני משה ולהגיד שהם 'זוכרים את הדגה שאכלו במצרים חינם'. שואל רש"י מה המשמעות של חינם? הרי המצרים לא נתנו להם אפילו קש לצורך עבודתם?! האם יעלה על הדעת שהמצרים יתנו להם אוכל בחינם?! אלא הכוונה של חינם – חינם מן המצוות.
בני ישראל לא רצו לקחת אחריות על השינוי שחל במצבם הרוחני. הם לא קיבלו את העובדה שעליהם לחיות עכשיו בצורה שונה ממה שהם היו רגילים. מה הייתה הבעיה? למה היה קשה להם לשנות את צורת החשיבה שלהם? חז"ל אומרים "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים". הקדוש-ברוך-הוא הוציא את בני ישראל לחירות אבל את הצעד האחרון, לקיים את המצוות בפועל, את זה היה על בני ישראל לעשות בעצמם, אף אחד לא יכול היה לעשות את זה עבורם, אפילו לא הקדוש-ברוך הוא.
הבעיה שלהם הייתה שהם היו קטני אמונה, היה להם חוסר ברוחניות. בגלל חוסר האמונה הם היו עצובים, כועסים ולא הבינו למה החיים החדשים צריכים להתנהל כך. לכן בני ישראל מתלוננים על כל דבר ולא מבינים שהחיסרון שלהם זה חוסר באמונה וברוחניות, לא חוסר בגשמיות. הם כמו בן המלך ששכח שהוא בן של מלך ורוצה להמשיך ולהיות קבצן.
המניעים האמיתיים של בני ישראל מתגלים באופן שהם מביעים את עצמם. כשהם מתלוננים על המן הם אומרים: "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ (י"א, ו'). מה קשור 'נפש' לענין? הם הרי מתלוננים על דברים חומריים, על אוכל, אז למה הם מדברים על נפשינו? אלא בתת מודע הם מגלים שהבעיה היא נפשית – רוחנית. הם אולי לא היו מודעים למה שהם אומרים. בהמשך כתוב: "וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלו"ֹ.
רש"י מסביר: "בכה למשפחותיו – משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם (ספרי)".
הפסוקים מגלים לנו געגועיהם למה שהיה במצרים. יכול להיות שהם לא היו מודעים לסיבה של כל ההתנגדויות שלהם למשה ולדרכו, הם מצאו כל מיני אמתלות לתלות את הסיבות של אי שביעות רצונם, אבל הטעם האמיתי היה שהם היו כמו בן המלך שחשב שהוא קבצן. בפנים נפשו עדין הוא בן של מלך.
איזה מסר גדול יש לנו – אנחנו מחפשים כל מיני סיבות למה אנחנו לא מרוצים, הולכים לכל מיני רופאים, מנסים תרופות שונות ומשונות, משתמשים בכל מיני תוספי מזון אבל התוסף העיקרי, הוא התוסף של רוחניות. לעיתים כל כך קרובות אנחנו מחפשים סיבות לחוסר שביעות רצוננו בדברים מבחוץ ולא מסתכלים אל תוך-תוך תוכנו.
שחמט דיגיטל