פרשת שמיני: שלא נהגו כבוד זה בזה.

בקרבי אקדש – שלא נהגו כבוד זה בזה.

הרב אליעזר שמחה ווייס

לאחר מותם של בני אהרן של נדב ואביהוא בעיצומה של חנוכת המשכן משה פונה לאהרן ואומר: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד". משה מצווה את אהרן שלא להתאבל. על פי פירושו של רשב"ם המילים "בקרובי אקדש" אינן דברי תנחומים על פטירתם  של נדב ואביהוא אלא המילים הללו מתייחסות  לאהרן ובניו הנותרים. זו היא דרישה מאהרון ובניו להמשיך במשימתם למרות שפקד אותם משבר קשה.

וכך מפרש הרשב"ם: "ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו, "ויאמר משה אל אהרן": אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך "הוא אשר דבר ה'… בקרובי אקדש".  מהו המסר שבדברי משה? ומה פשר המילים "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"? (י, ג).

לפי דברי הרשב"ם, במילים "וידם אהרן" אין ביטוי לאבלות ולצידוק הדין, אלא אדרבה, היענות אהרן לתביעת משה להימנע מאבלות ונכונות להמשיך בעבודת הקודש ללא אבל ובכי.  ההיענות של אהרון להמשיך בעבודתו על אף האסון שקרה לבניו, הייתה קידוש השם! אילו אהרן ובניו לא היו ממשיכים בעבודה היה משתמע שהם מהרהרים על דרכו של הקב"ה. העובדה שאהרן ובניו המשיכו בעבודת הקודש מראה ש"הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט" (דברים לב,ד)

לאחר השואה הרבה יהודים נחלשו באמונתם. לעומת זאת אלו שהמשיכו למרות הקושי בעבודת הקודש בדרך של תורה ומצוות קיימו בנפשם את המצווה  "בקרובי אקדש."

הרב מאיר בר-אילן, ז"ל, בסיום דברי פתיחה לאנציקלופדיה התלמודית. שנכתבה בתש"ה, תש"ו, תש"ז כאשר ממדי השואה החלו להתברר כותב: "קול דמי אחינו הניגרים באדמת מדינת אירופה עדיין צועקים אלינו ולא נותנים לנו מנוח ואיך תערב לנו שמחה גם שמחה של תורה, בעת קברות אחים ואחיות לרבבות ולרבי רבבות זרועים על כל ארץ אשר בהן גדלו וגידלו את בניהם אחריהם ליהדות, לתורה ,למצוות לתקווה וגאולה? ……….ואיך נגיל על שלומנו ועל הישגנו, אם הם אינם אתנו?   נשמע ממנו הצעקה: אין כוח יותר! ואומר לעצמו  מה טעם עוד במפעלים של שמחה, ולו שמחתה של תורה? איבדתי את הטעם. זה רגע קשה שהרב בר אילן מדבר על זה. ואז הוא שומע את ה' מצווה: "ויאמר משה אל אהרון" אבל קול אומר לו מבפנים לא! לא! קול אומר לו כך, אם שליש מהעם היהודי חדל מלהיות, ישנה רק מסקנה אחת, חובתנו להיות יהודי פי שלושה. וכך הוא כותב וחותם את ההקדמה: "ואם שליש העם היהודי חדל להיות חובותינו כי כל אחד מן הנשארים יקלוט בתוכו יהדות בכל המובנים פי שלושה למלא את החסרון".

מה שהרב ברלין תאר הוא דוגמא של: "בקרובי אקדש"!

בקרובי אקדש היא דרישה לקדש שם שמים בזה שממשיכים להאמין ולקיים תורה ומצוות גם אחרי שמתרחש אסון. מי שנוהג אחרת גורם חס ושלום לחילול ה' ומי שמצליח לשמור על דרך של תורה ומצוות מקדש שם שמים.

יש מקשים על סיפור פטירתם של תלמידי רבי עקיבא שמתו מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.  האם זוהי היא סיבה למות. לכאורה הרי ברור שלתלמידי רבי עקיבא היו צידוקים וסיבות טובות לדרך בה הם נהגו. הלא היו חיו בדרגות רוחניות גבוהות ולכן הם ראו חולשות זה בזה שאנשים אחרים לא היו יכולים לראות.

נראה להסביר שדווקא בגלל זה הם נענשו. ההתנהגות שלהם ,מוצדק בעיניהם אבל לא מובן ע"י אחרים ,הייתה כזו שלא הביאה למצב של "בקרובי אקדש". אנשים שראו אותם לא יכלו להבין מדוע הם לא נהגו כבוד זה בזה ולכן הנהגתם הייתה בבחינת חילול ה'.

אבותינו זכו למות על קידוש ה'. לנו מעת לעת הקדוש ברוך הוא מזמן את הזכות לנסות ולחיות על קידוש ה', היינו להמשיך לחיות בדרך של תורה ומצוות גם כאשר מתרחשים אסונות.

שנזכה לעבוד את ה' ולקדש את שמו מתוך שמחה ובשורות טובות.

בברכת מועדים לשמחה ושבת שלום

הרב אליעזר שמחה ווייס