פרשת תולדות​ – על בעיית הנשירה! ​

"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו"

אהבת יצחק המיוחדת לעשיו, בנו הרשע, זקוקה להסבר, מהו אותו "ציד בפיו" שגרם לאהבתו?

רבי לוי יצחק מברדיטשוב מסביר זאת בצורה נפלאה, יצחק אבינו ידע להתבונן ולהעלות את הטוב שבבנו הרשע, ע"י הדיבור והתפילה.

וכך הוא מסביר את הפסוק ויאהב יצחק את עשיו, כי "ציד", הטוב הפנימי שבעשיו ניצוד, מוחבא ולכוד, וכיצד ניתן להוציאו? בפיו- ע"י תפילה. שבאמצעות פיו של יצחק "מעלה את הניצוצות שניצודו בקליפות"

רבי לוי יצחק מגלה לנו שגם רשע כעשיו, עדיין בבסיסו היה טוב, רק שהטוב היה מכוסה בכיסויי הרע-הקליפות, ועל מנת לגלות את הטוב הזה אשר אותו הוא אהב, יש לקלף קליפה אחר קליפה, עד השורש הטוב. ואיך עושים זאת ע"י הדיבור והתפילה.

 יצחק אבינו מלמדנו פרק בחינוך, איך להתמודד עם בעיה שהרבה הורים מתמודדים היום, של ילדים שנושרים, ילדים  שעוזבים את הדרך המסורה.

איך מתמודדים עם זה? והתשובה היא : ראשית לראות את ה"ציד" את הטוב הלכוד בילד, את שורשו הטוב, ואז: בפיו-בתפילה, כאשר אדם מתפלל על ילדיו, הוא מפנים גם את חלקו בחינוך, ומבין שהוא לא "הסתדר" לבד, והוא זקוק לסייעתא דשמיא.

ועל דרך זה נוסיף, בפיו, ע"י הדיבור, כאשר יצחק ממשיך לדבר עם עשיו, שומר על הקשר, גורם לו שלא יתנתק. על ידי הכוחות אלו אפשר לקלף את הקליפות ולהגיע אל השורש הטוב שבילד.

 וזה לא רק בילדים, יצחק אבינו מגלה לנו, שבכל אדם יש טוב, צריך לאהוב אותו, צריך להאמין ולראות את אותו הטוב ולעשות כל האפשר על מנת לגלות את הפוטנציאל הטמון-הטוב.