פרשת תרומה - מידות טובות הנלמדות מהפרשה
בפרשיות אלו כתוב על בגדי הכהונה. אחד הדברים המיוחדים שהכהן הגדול נתייחד בהם בלבוש היה מעיל. בשוליו של המעיל היו "פעמון – זהב ורימון" (שמות כ"ח ל"ד), מטרת הפעמונים היה – כדי שישמיעו קולו של הכהן הגדול בבואו אל הקודש ובצאתו. צלצולי הפעמונים גורמים יחס של כבוד ותפארת, כולם שומעים בבוא אהרון אל הקודש ובצאתו.
המדרש מוסיף, שהתורה רצתה ללמד אותנו דרך ארץ: שלא יכנס אדם פתאום לביתו אלא ישמיע קולו בכניסתו לבית. בשם רבי שמעון מובא "שארבעה דברים הקב"ה שונאן – ואני איני אוהבן" (נדה ל"ז עמוד ב') וביניהם שאדם נכנס פתאום לביתו של חברו, אך לא רק לבית חברו אין לאדם להיכנס פתאום, אלא גם לביתו שלו.
המדרש מספר על רבי רבי חנניא (חנינא) בן חכינאי, שנעדר מביתו זמן ממושך, וכשהגיע נכנס פתאום לביתו, ואשתו מרוב בהלה – פרחה נשמתה.
במסכת דרך ארץ (פרק ה') מובא: שאדם לא יכנס פתאום לבית – חברו.
סימוכין להנהגה זו נלמדת מהקב"ה. כשבא לאדם הראשון לא עשה זאת בהפתעה, אלא קרא לו מבחוץ "איכה?" והסיבות להנהגה זו הן: שמא התנאים שבבית אינם מאפשרים כניסתו של אדם מחמת הצניעות, וכדי שהמארח ידע להתכונן לקראת האורחים. חז"ל רוצים ללמד אותנו דרך ארץ שלא להביך את חברו אפילו בשעת קלקלתו (ה' לא רצה להביך את אדם הראשון בקלקלתו).
בגדיו של אדם מעצבים את דמותו, ומחיצוניותו ניתן להכיר את פנימיותו. כבוד ותפארת האדם נובעים מתלבושתו, כאשר הם "מדו – בד" (ויקרא ו'ג.) (לשון שהתורה משתמשת כאשר היא מתארת בגדי אהרון) ומדו – מלשון מידה. כשהבגדים משקפים בחיצוניות מידה של דרך ארץ, שאדם מתנהג במעשיו ובהתנהגותו.
שחמט דיגיטל