קדש ורחץ כרפס…

למרות שהמשנה והגמרא לא חייבו לאכול דווקא את ירק הכרפס (סלרי) בתחילת ליל הסדר, וכפי שכותב הטור (אורח חיים סימן תעג) להלכה: "ומביאין לפניו קערה שבו ג' מצות ומרור וחרוסת ושאר ירקות מאיזה מין שירצה ושני תבשילין… ולוקח ירקות ויברך בורא פרי האדמה ומטבל כדי לעשות שינוי בשביל התינוקות שישאלו כי זה הוא שינוי שטובלין קודם סעודה מה שאין דרך לעשות כן בשאר הימים"

כבר בימי הראשונים כתבו להביא כרפס.  במחזור ויטרי מביא בשם רש"י את סדר ליל הסדר: "סדר פסח מרבינו שלמה. קדש…ורחץ. כרפס. ונוטל ידיו ומברך על הירקות בורא פרי האדמה. וטובל בחומץ [או] בחרוסת ואוכל…".

הרבה הסברים ידועים לנו על הכרפס, כאשר רובם עוסקים בראשי תיבות הנוצרות מהמילה כרפס (סבלונות פרך, ס' ריבוא שעבדו בפרך וכו' אותיות כ"ר הם סוף מכר (שרומז על מכירת יוסף) ואותיות פס הם פסים ביחיד (מרמז על הפסים שהיו על כתונת יוסף שהטבילו).), אולם בעיני המיוחד מכולם הוא פירושו של רבנו מנוח על הרמב"ם (פרק ב מהלכות חמץ הלכה ח): "ואנו נוהגין בכרפס זכר לכתונת הפסים שעשה יעקב אבינו ליוסף אשר בסיבתה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים."

אכן באמת רש"י (בראשית פרק לז פסוק ג) מסביר שכתונת הפסים של יוסף אינה חלוק עם פסים כפי שאנו מדמיינים, אלא: "פסים – לשון כלי מלת, כמו (אסתר א ו ) כרפס ותכלת, וכמו (שמואל ב' יג יח) כתונת הפסים, דתמר ואמנון". על פי הסבר זה, הטיבול מקבל משמעות מצמררת: "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא (בראשית פרק לז פסוקים לא-לב).

פירוש זה נותן תמונה חדשה על ליל הסדר: ליל הסדר אינו מתחיל מהשיעבוד למצרים אלא גם בנסיבות שהגענו לשם. אין זה רק עיסוק בעבר, אלא גם מבט לעתיד, כיצד מגיעים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". מכירת יוסף היא הבסיס הראשוני של שנאת החינם בעם ישראל. לא מקרה הוא שחז"ל רואים את עשרת הרוגי מלכות, שנהרגו על ידי מלכות רומי, כעונש על מכירה זו, שהרי זו התקופה שבה חרב הבית בגלל שנאת חינם. (גם המנהג לאכול את הביצה עם מים מלוחים, מסמלת אבלות על חורבן בית המקדש שנחרב משום שנאת חינם. לפיכך, הרמ"א מדגיש שבכל שנה היום הראשון של פסח חל באותו יום בשבוע שחל בו תשעה באב )(ש"ע א"ח תעו:ב).

 בליל הסדר נשב בצוותא משפחה וחברים, ונעסוק באחדות ואהבת חינם, שהרי זו תביא את הבשורה.