קדש עצמך במותר לך

אומרת  הגמרא (מסכת יומא דף נד) אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגוללין להם את הפרוכת ומראים להם  את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.

אנו מתארים לעצמנו שרגעים אלו שהכהנים גללו את  הפרוכת בבית המקדש היו הרגעים המאושרים שחוו ישראל בשלושת הרגלים .

לכאורה הדברים תמוהים, שבמקום המקודש ביותר לעם ישראל – קודש הקודשים

ישנו סמל של זכר ונקבה ,  שבזמן שהיו ישראל מרוצים לפני הקב"ה היו מראים

להם שהכרובים מעורים זה בזה. ועוד  אנו רואים בגמרא במסכת יומא שבשעה

שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורים זה בזה הוציאום לשוק ואמרו ישראל

הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום, שנאמר: כל

מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה.

הכיצד החזיקו היהודים כזה סמל על ארון הקודש שגרם לזלזול על ידי הנכרים?

אלא כאן טמון יסוד היהדות של: "קדש עצמך במותר לך" שהקדושה באה דווקא מתוך הגשמיות. התורה לא מבקשת לחיות חיי נזירות, אלא לקדש את הגשמיות ולהגיע לדרגות נשגבות, עניין  שהגויים אינם מסוגלים להבין, וזאת ההתקרבות

האמיתית של עם ישראל  להקב"ה, שמתוך הדברים הגשמיים יש להגיע לדרגות נשגבות.

כמו כן רואים זאת ברמב"ם (הל' תשובה בפרק י') כיצד היא האהבה שיאהב את ד'? כמו אהבת גבר לאישה ששוגה בה תמיד בין בשבתו ובין בקומו.

כפי ששלמה המלך  אומר דרך משל:" חולת אהבה אני".

כעת יכולים אנו  להבין את הנאמר על שיר השירים (שלכאורה כל מילותיו

אהבה וגשמיות דבר הסותר דרך רוחנית) שהוא קודש הקודשים, כיוון שזאת דרך היהדות, שמתוך הנאות עוה"ז אדם צריך להתקדש ולהתרומם. לכן  מבואר בגמרא שאדם יצטרך לתת דין וחשבון על הנאות  שלא נהנה בעוה"ז. ואולי ע"י זה נבין את

התמיהה הגדולה בפגישת יעקב עם יוסף שברגע המיוחל שכה חיכה לראות את בנו יוסף החליט יעקב אבינו לומר "שמע ישראל". לכאורה הדברים תמוהים, מדוע מצא לנכון לומר שמע ישראל דווקא ברגע זה?

לפי הנאמר למעלה מובנים הדברים שיעקב אבינו  הגיע לידי השגה מה זו אהבה וכיצד צריכה להראות אהבה כלפי הקב"ה.

שיר השירים נקרא בחג הפסח להראות לנו את הדרך הנכונה שהקב"ה מצפה מאיתנו בלוקחו אותנו לעם סגולה, והיא כדי לדעת את ההסתכלות הנכונה על החיים הגשמיים. הנוכרים שהחריבו הבית, צחקו ולעגו לעם ישראל על הכרובים- זכר ונקבה שהיו מעל הארון, וישנם אשר  צוחקים על שיר השירים שזהו סיפור אהבה, אך עם הסתכלות נכונה ומבט  יהודי, נבין את מסר  של הכרובים ואף  של שיר השירים – שלדברי ר' עקיבא הינם קודש קדשים של התנ"ך.

וזאת היא המצה שאנו אוכלים בפסח, זכר לאבותינו שאכלו לחם עוני במצרים ואף

כלחם חירות ביציאתם ממצרים . בני ישראל אכלו מצה כעבדים במצרים, כלחם עוני וגם כמצות כשיצאו ממצרים. לכאורה הדבר תמוה, שבתור בני חורין צריכים היינו לאכול לחם אפוי טוב ולא לחם עוני. אלא  המצה יכולה להיות לחם עוני או לחם חירות תלוי בצורת ההסתכלות.

לכן רואים ברגע הגדול של ברכת כהנים:  כשהכהנים אומרים את המילה שלום

נהוג בכמה קהילות לומר "יהי רצון" ובתוך ה"יהי  רצון" מובא שאנו מבקשים מהקב"ה שיתן לנו הרווחה כמו יעקב אבינו שביקש בגד ללבוש ולחם לאכול.  היינו

מצפים לבקשה גדולה יותר של עשירות לדוגמא כמו שלמה המלך. אך בזמן ברכת

כהנים אנו מודים שיש לנו הסתכלות נכונה על החיים, שמחים במה שה'  נותן

לנו,  ואף בגד ללבוש ולחם לאכול הם הרווחה.

על דרך חידוד ניתן להוסיף ולהסביר מאמר במסכת פסחים שאין קידוש אלא

במקום סעודה הכוונה למושג גשמי שרק דרכו ניתן להגיע לדרגות של קדושה. זו

היא  ההשקפה המיוחדת  של היהדות לעומת השקפות אחרות.

מקורות

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א

אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל

 מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד ב

אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו

 כרובים המעורין זה בזה,הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה

 וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר (איכה א) כל מכבדיה

 הזילוה כי ראו ערותה.

תורה תמימה שיר השירים פרק א

א) שיר השירים – תני, אמר ר' עקיבא, אין כל העולם  כדאי כיום שנתן בו שיר

השירים לישראל, לפי שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים א [ידים פ"ג מ"ה ]

רמב"ם הלכות תשובה פרק י

הלכה ג 

וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה  גדולה יתירה עזה מאוד עד

שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין

דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין

בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד

כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני,

וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קא עמוד א

למה לי לקדושי בבי כנישתא? – לאפוקי אורחים  ידי חובתן, דאכלו ושתו

וגנו בבי כנישתא. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר  שמואל: אין קידוש אלא במקום

סעודה. סבור מינה: הני מילי – מבית לבית, אבל  ממקום למקום בחד ביתא – לא.