קרבן תודה –לשתף אחרים בשמחתך ולהשתתף בשמחה של השני! פרשת צו

קרבן תודה –לשתף אחרים בשמחתך ולהשתתף בשמחה של השני!

"… דתכלית תודה שבא על הנס הוא כדי לספר חסדי ה’ שגמל עליו. ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן אכילת תודה מכל שלמים. היינו כדי שיהיה מרבה ריעים לסעודה אחת ביום הקרבה ויהיה ספור הנס לפני רוב אנשים וארבע חלות לכוהנים שהן המה תלמידי חכמים". ( הנצי"ב  הרב נפתלי צבי יהודה ברלין מוולוז'ין בפירושו "העמק דבר"  על ויקרא פרק ז', פסוק י"ג)

קרבן התודה הוא השיעור הגדול ביותר של דברי מאכל, שמוזכר בקרבנות, בשילוב עם הזמן הקצר ביותר שניתן כדי לאכול אותו. כמות האוכל הגדולה ביותר בשילוב זמן האכילה הקצר ביותר.

המביא  קרבן תודה מביא עימה ארבעים חלות ויש לאכול את כולן בזמן מוגבל ביותר(שהתודה אינה נאכלת אלא במשך יום ולילה, ולא במשך שני ימים כשאר קורבנות שלמים) דינים אלו מחייבים את הבעלים להזמין לאכילת התודה אנשים רבים (כדי שהבשר והלחם לא יהיו "נותר"), וכך הנס שנעשה למקריב התודה – יתפרסם ברבים.

הנצי"ב מסביר שהרעיון מאחורי עניין קרבן התודה הוא לשתף מקסימום אנשים באכילה הזאת, בשמחת התודה.

אנחנו מבינים את החשיבות לשתף אחרים בשמחתנו- אדם שיש לו תחושת הודיה ירצה להודיע לכולם, לחבק את כולם ולהכניס את כולם לסוד הנס שנעשה לו. זה סימן שבאמת יש לו הרגשה של הודיה.

קרבן התודה לא רק מלמד משהו על מי שקרה לו הנס אלא גם על מי שמשתתף בשמחה, לפעמים קשה לשמוח בשמחה של השני, אם זה מתוך קנאה, צרות עין וכדומה. קשה לנו, לפעמים, להתמודד עם העובדה שהשני קיבל משהו כל כך טוב. והנה, האדם מוזמן להשתתף באכילת קרבן התודה של השני. זה קרבן, זו מצווה אז הוא עושה את זה. המוזמן משתתף בשמחה של השני ובאותו זמן הוא מקיים מצווה והוא יודע שהוא צריך לאכול בכוונות הנכונות, בקדושה.

קרבן התודה לא רק מחייב את האדם שקרה לו הנס, להקריב, אלא מחייב אותו גם לשתף אחרים ברגש ההודיה ואז יש לו ולכולם שמחה אמתית.

רעיון זה של היחד שעושה את השמחה, רואים בעוד מקומות בתורה. למשל בקרבן פסח הקרבן נאכל בחבורה. זה כמעט בלתי אפשרי לעשות קרבן פסח לאדם לבדו, הוא חייב לשתף אחרים. אנו רואים שגם בקרבן שחוגג נס שנעשה לציבור, צריך להיות ביחד. עצם עריכת הסדר גם דורשת שתהיה אחדות עם אחרים – הרי יש מישהו ששואל את הקושיות, יש מישהו שעונה.

גם בשמחת חתונה אנחנו רואים את אותו רעיון. אנחנו אומרים: "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים". שמחה אמתית לא יכולה להיות בחדר הפרטי שלך, בד' אמות שלך אלא  שופעת החוצה, ב'חוצות העיר', 'בהרים'.

כמה עצוב הוא לאדם שלא יכול לשתף את השמחה וההודיה שלו עם אחרים.

כמה עצוב הוא האדם שלא משתתף בשמחה וההודיה של האחר.

כאשר השמחה שלך ממלאת את לבך, עוברת על גדותיה, יוצאת החוצה ומשפיע על אחרים עד שהם גם מלאים בשמחה ומשתתפים בשמחתך –  זוהי השמחה האמתית.