שו"ת 10 – בעניין חזן שיש לו מתנגד מהקהל

בעניין חזן שיש לו מתנגד מהקהל,

 שאלה:מבקשים ממני להתפלל כשליח ציבור בבית הכנסת ומישהוא מתנגד  האם עלי לגשת לעמוד או לסרב?

תשובה : מצורפים בזאת מקורות בנושא לעיונך . באופן כללי גבאים קובעים

שולחן ערוך אורח חיים סימן נג סעיף יט

<ט> יש מונעים [כא] גר (מט) מלהיות ש"צ, (נ) יט ונדחו דבריהם. כ אפילו יחיד (נא) יכול לעכב ולומר: (נב) איני רוצה (נג) שפלוני יהיה חזן, אם לא כא <י> שכבר הסכים עליו (נד) מתחלה. הגה: ודוקא שיהיה לאותו יחיד טעם הגון על פי (נה) טובי העיר, אבל בלאו הכי אין היחיד יכול למחות בש"צ (מהרי"ו סי' ס'). ואם הוא (נו) שונאו, יכול למחות בו (נז) כב <יא> קודם שהסכים [כג] עליו (מהר"ם פדואה סימן ק"ד /ס"ד/ ומהרי"ק שורש מ"ד /ל'/). ומי שהוא (נח) שונא לש"צ לא יעלה לספר תורה כשקורא התוכחה (אור זרוע).

מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים סימן נג סעיף יט

כ אפילו יחיד – וגם בכל המינוים יכול למחות ואפילו במרביץ תורה (רשב"ם סי' מ' ור"ב סימן כ"ה ומ"צ סי' ע"ה ע"ו) מיהו דוקא כשרוצה לקבל אחר ע"ש (כ"ה) וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א כתב דוקא שיש אחר לשכור בדמיו של זה אז יחיד יכול למחות, ובלבוש כתב ועכשיו הולכין אחר רוב פורעי המס אפי' פסולי קורבה ביניהם ויש מקומות שממנין י"א או י"ג אנשים על זה והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד וכ"כ בכ"ה בשם רשד"מ ומהר"א די ביטין סי' ב', ונ"ל דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכלם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אע"פ שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא, וכ' ראב"ח ח"ב סי' מ"א אפי' למ"ד יחיד יכול למחות אם בא בטענת פסול אין יכול למחות דיש לחוש לפגמו:

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן נג סעיף יט

(נג) שפלוני יהיה חזן – ה"ה בכל המינוים יכול למחות אפילו בחכם מרביץ תורה [תופס ישיבה] ודוקא כשרוצה לקבל אחר אבל אם מוחה שאינו רוצה שיהיה מרביץ תורה בקהל פשיטא שאין במחאתו כלום ואפילו המיעוט יכולין לכוף לרוב ואפילו ברוצה למנות אחר אם אותו שרוב הקהל מסכימים עליו הוא עדיף מזה ג"כ אינו יכול למחות ואפשר דאפילו מיעוט יכולין לכוף לרוב לשכור מעולה [כנה"ג] כתבו האחרונים שזה הדין דשו"ע הוא דוקא בימיהם אבל היום שידוע שבעו"ה הרבה מחזיקין במחלוקת בלי טעם וריח וכונתם שלא לש"ש אם היו צריכין לשאול לכל יחיד ויחיד בענין המינויים בין לענין מינוי הש"ץ או מרביץ תורה ואב"ד בעיר וכל כה"ג לא היו מסכימים לעולם ע"כ הולכין אחר רוב פורעי המס ואפילו פסולי קורבי ביניהם [מ"א] ועכשיו המנהג שהולכין אחר ז' טובי העיר או אחר הנבררים מן הקהל ע"ז כל מקום ומקום לפי מנהגו [פמ"ג] והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד והמ"א כתב עוד טעם דלא שייך היום דין דעיכוב יחיד לענין ש"ץ דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא רבים י"ח בתפילתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכולם בקיאים רק הש"ץ הוא לפיוטים אע"פ שאומר קדיש וברכו אין כל כך קפידא:

שו"ת בנימין זאב סימן רכד

שו"ת בנימין זאב, ירושלים תשי"ט, ( רבי בנימין בן מתתיה, יוון, המאה ה -16)

 ע"כ נראה לע"ד לפגלו ולפוסלו מעבודה מהקריב עוד תמורת קרבן לפני ה' אלהינו לפני היכל קדשו ולא יתרצה גם כי ירבה תפלה לא ישמע ה' אל תפילתו ותפלה היינו עבודה ואפילו בחוצה לארץ תפילה במקום עבודה היא וכן מצינו בגולה שדניאל היה מתפלל שלשה פעמים ביום והיה קורא תפלתו עבודה שנאמר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא וגו' וכי עבודה יש בבבל אלא היינו תפלה ובימי אנשי כנסת הגדולה הם עזרא הכהן הגדול וזרובבל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ובית דינם עמדו ותקנו לנו י"ח ברכות ומניין התפלות כנגד הקרבנות כדאמרינן בתוספתא תפלת השחר כנגד תמיד של שחר תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבי' תפלת מוסף כנגד קרבן מוסף ותפלת ערבית כנגד איברי תמיד של בין הערבים שהיו מתאכלין והולכין כל הלילה וכן דוד הע"ה אמר תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב ואומר ונשלמה פרים שפתינו משמע ששיח שפתותינו היינו כקרבן פרים דהיינו שהיו מקריבין קרבנות פרים וא"כ איך איש שעבר עבירה כזאת יקריב קרבן ה' בעד עמו ואם מפני שחלק מהקהל מסכימים להשיבו אל כנו לאו מילתא היא דכיון שאינו הגון ומרוצה לכל הקהל אינו מתמנה לש"צ כדלקמן דש"צ הוא כמו סרסור בין הקב"ה לישראל וצריך להיותו ישר ונקי בגופו בלא דופי ואם אינו כן הפסוק צוח עליו נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה זה ש"צ שיורד לפני התיבה שאינו הגון ואמרינן בתעניות פ' סדר תעניות קמא רבי יהודה אומר מטופל ואין לו ביתו ריקם ופרכינן היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקם ומהדרינן אמר רב חסדא זה שביתו ריקם מעבירה זקן ופרקו נאה אמר אביי זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה אמר רב זוטרא בר טובי זה ש"צ היורד לפני התיבה שאינו הגון ופירש"י זה המעביר חזן שאינו הגון לפני התיבה רשע שהקב"ה שונא אותו יותר מכולן והוא נותן בקולו לפניו ולפ"ז כיון דרשע זה אינו מרוצה לכל הקהל אינו יכול לירד לפני התיבה דאפילו יחיד א' יכול לבטל החזנות כדהורה רבינו שמחה והביאו א"ז בתעניות וז"ל ואומר אני שכל המתמנה להיות ש"צ שלא מתוך אגודה אח' אין רוח חכמים נוחה הימנו דתנן ר"ג אומר ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן ותניא אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי הואיל ועמד להתפלל שלא מתוך אגודה אח' ושאר לא עשאוהו ש"צ איך יוציא אותם ידי חובתם והם אינם מסכימים לתפילתו ובכה"ג כת' המרדכי סוף פ"ק דחולין משם ר"י שכתב בשם ה"ר שמחה וז"ל שונא לא יתמנה ש"צ ודוק מהכא דמדקאמר שונא לא יתמנה ולא קאמר שנוי אל יתמנה משמע דאפילו הוא שנוי לא' יוכל אותו א' לעכבו מלהתמנות לש"צ כ"ש שהוא שנאוי לפני הקב"ה ועוד התם תניא ומרוצה לעם כלומר שמסכימים לתפלתו כדפירש"י אלמא בעינן שיהיה ש"צ מרוצה שיהיו כולם מסכימים לתפלתו שהתפילה היא של הציבור והיא במקום קרבן ציבור דהיינו התמידין שהיו באים משל ציבור ואין ראוי שיהיה האדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם ומטעם זה פסק הרב רבינו שמחה דאפילו יחיד יוכל לעכב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחילה ואף על גב דאמרנו לעיל שכל המתמנה להיות ש"צ שלא מתוך אגודה אין רוח חכמים נוחה הימנו כו' דמשמע כשהוא מתמנה מתוך אגודה רוח חכמים נוח הימנו ותאמר ל"ש ע"ה ל"ש ת"ח זה אינו דהיכא דאיכא התם ש"צ שהוא ת"ח ואין קולו ערב וש"צ ע"ה וקולו ערב והעם חפצים בו אפ"ה ת"ח קודם בשביל שיודע מה מוציא מפיו וכ"כ בתשובת הגאונים והביאו המרדכי סוף פ"ק דחולין וז"ל וכתוב בתשובת הגאונים ע"ה ש"צ וקולו ערב והעם חפצים בו ויש שם ת"ח ואין קולו ערב איזה מהם קודם והשיבו דת"ח קודם כי הוא יודע מה מדבר וכ"כ ספר האגודה שילהי פ"ק דחולין וז"ל בתשובה ע"ה וקולו ערב טוב יותר למנות ש"צ ת"ח שאין קולו ערב ואין ממנים ש"צ מי שיש לו שונאים בקהל עכ"ל והיינו תשובת הגאונים דלעיל והיא היא ואני אומר על מי שמסכים להושיבו זה הנגעל על כנו כבראשונה היטב בעיני ה' איש כזה יעמוד לפני ה' ית' להתפלל על עמו ועל נחלתו עושה דברים כאלה הישעה ה' אל שאגתו מעתה ראה והבט להוכיח לדעת המסכימים להושיבו על כנו האיש הזה היצלח לעשות מלאכת עבודת הקדש שאולי מאותם הבעילות הוליד בן לע"ז לכן חדלו מן זה כי במ"ה נחשב ואם כי מגזם לקהל הבעבור זה לא תחוסו על כבוד קונכם ידעתי כי רבים קמים עלי מ"מ בטחתי ותליתי בטחוני בצורי ולא אמעד אני הוא המתקנא בו והכל לשם שמים העני בנימין בכה"ר מתתיה ז"ל ה"ה: