שו"ת 121 – המקור לתפילת קבלת שבת

שאלה: למה בבית הכנסת שלנו מתפללים מהבימה באמצע הבית כנסת ואחר כך החזן עובר ליד הארון הקודש לתפילת ערבית?

תשובה: ברצוני לציין שהתשובה שלי היא לשאלתך על המנהג שנהוג אצלנו בבית-הכנסת והוא מנהג רוב מתפללי אשכנז.

אבותינו תיקנו שלוש תפילות והשבת אכן מתחילה בתפילת ערבית. קבלת שבת נוספה בתקופה מאוחרת יותר, בתקופת המקובלים בצפת.

המנהג לקבל את השבת במזמורים, כמו "לכה דודי" וכו', מקורו במקובלי צפת לפני כחמש מאות שנה. בראשם עמדו רבי משה קורדוברו וגיסו, רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי", האר"י הקדוש ותלמידיו. הם נהגו להיפגש בערב שבת ולערוך דין וחשבון על מעשיהם במהלך השבוע. בהמשך היו מזמינים זה את זה במילים "בוא ונצא לקראת שבת המלכה". הם נהגו לצאת, לבושים בבגדים לבנים, אל שדה מחוץ לעיר כדי לקבל את פני שבת המלכה. הם זימרו כמה מזמורי תהילים (מזמורים צ"ה-צ"ט וכן מזמור כ"ט) וסיימו בפיוט "לכה דודי".

יסוד מעשה המקובלים נמצא בתלמוד הבבלי, במסכת שבת (קי"ט ע"א), שם כתוב: "רבי חנינא היה מתעטף (בבגד) ובערב שבת לקראת לילה היה אומר 'בואו ונצא לקראת שבת המלכה'. רבי ינאי היה לובש בגדיו בערב שבת ואומר 'בואי כלה בואי כלה' ".

לפני תקופת המקובלים בצפת כבר היה נהוג לשיר לפני תפילת ערבית ולאחר מכן מזמור תהילים צ"ב, שמתחיל במילים "מזמור שיר ליום השבת" ומזמור צ"ג. תפילת ערבית עצמה  מתחילה בקריאת שמע וברכותיה.

המנהג של קבלת שבת, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, התקבל בתפוצות ישראל בתהליך הדרגתי. היו חבורות שנקראו 'חברה קבלת שבת', שהתפללו את קבלת השבת בחדר צדדי בבית הכנסת ולא בבית-הכנסת עצמו כדי לא לחדש מנהגים בבית-הכנסת, אבל כשגדלו מספר האנשים שהצטרפו לחבורה ולא היה מקום בחדר הצדדי, בני החבורה לא עזבו את בית-הכנסת אלא נתנו לחזן לעמוד, בתוך בית הכנסת, במקום שונה מאשר המקום שלו בתפילה.

זאת הסיבה שאומרים את קבלת שבת מעל הבימה במרכז בית-הכנסת ולא ליד הדוכן כשאר חלקי התפילה. זאת גם הסיבה שמתירים למנות לקבלת שבת, חזן שעדין לא הגיע למצוות, משום שקבלת שבת אינה חלק אינטגרלי מנוסח התפילה שחז"ל קבעו.