שו"ת 172 – מה המקור למנהג לאפות אזני המן בפורים?

תשובה – בעדות אשכנז נוהגים לאפות ולאכול, לכבוד פורים, כיסנים בתבנית משולשים, ממולאים בפרג טחון. מה שנקרא היום 'אוזני המן'.

במקורן נקראו העוגיות באידיש 'מאן-טאש' דהיינו 'כיסני פרג'. מכאן הייתה קצרה הדרך להפיכת כינויים ל'המן-טאשן' כלומר, 'כיסני המן'.

יש אומרים שמשמעות השם היא 'המן תש' במובן של 'תש כוחו של המן'. בספר המנהגים מצוין, ששלושת קצוות אוזני המן, הם כנגד שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, שכאשר ראה אותם המן –  'תש כוחו'.

יש הטוענים, כי צורת המשולש למאפה האמור, באה להזכיר לנו את כובעו המשולש של המן, שבאשכנז חשבו, שהוא דומה לכובע המפורסם של נפוליאון.

בעברית ניתן למאפה השם 'אוזני המן', כיוון שצורת הכיסנים מזכירה צורת אוזן והמאפה התקשר אסוציאטיבית להמן הרשע. מכיוון שמוצאים קשר בין המן האגגי והאוזניים המשולשות מתוך המגילה: "והמן נכנס לגנזי המלך כשהוא כפוף קומה אבל וחפוי ראש ואוזניו מקוטפות".

ה'כל בו' וה'יוסף אומץ' כתבו, שנהגו לאכול זירעונים בפורים, זכר לזירעונים שאכלו דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, ובעקבותיהם גם אסתר, בבית המלך, כדי לשמור על הכשרות ולכן אוכלים אוזני המן ממולאים בפרג, זכר לזירעונים שאסתר אכלה בבית המלך, ששמרה גם שם על יהדותה (ב"ר צט,ו. רמ"א ופר"ח סי' תרצה).

יש סיבה עמוקה שבגללה אוכלים אזני המן והיא שאזני המן מסמלים את טבעו של נס חג הפורים. אם נקרא את סיפור הפורים, נבחין כי ישנה שרשרת של, מה שנראה, כמו צירופי מקרים, שהצילו את העם היהודי מהשמדה. לא היו ניסים גלויים, אף ים לא נקרע לגזרים, לא היו מכות כמו במצרים, אלא רק כמה פיתולים היסטוריים, אשר, כשמסתכלים עליהם כעל אירועים נפרדים, הם נראים טבעיים מאוד.

רק בסוף הסיפור מתגלה כי אירע נס. לסמל זה אוכלים אזני המן. מבחוץ, אוזן המן היא סתם בצק. הטעם האמיתי חבוי בפנים. מעבר לחזות החיצונית הרגילה, ישנו המרכז של אוזן ההמן, השופע מתיקות.

אף חיינו דומים לכך. ישנם זמנים בהם נראה כי כוחות מקריים דוחפים ומושכים אותנו אנה ואנה. קורים לנו דברים שנראים אקראיים ומקריים, אין כל שיטה נגלית לעין. נראה שאין שום כיוון למה שקורה לנו. אבל זו לא אמת. ישנה שיטה ותכלית, אך הן סמויות מן העין. מתחת לפני השטח ישנה יד מתוקה ולב חם המכוונים את חיינו בהשגחה פרטית. רק לעתים רחוקות אנו רואים את היד הזו.

פורים הוא אחד הימים שבהם היד המכוונת התגלתה. נבקע סדק בקליפה החיצונית של הטבע והצצנו אל מה שנמצא מן העבר השני. חג הפורים מזכיר לנו, שמה שנראה לנו כצירופי המקרים אינם צירופי מקרים כלל וכלל, ושום דבר לא מתרחש באקראי.

במהלך חיינו, בכל רגע נתון, אנו נמצאים בעיצומו של הסיפור הפרטי שלנו, לכן קשה לנו לראות את התמונה המלאה. אבל בסוף נראה שהכל אינו אלא אוזן המן אחת גדולה, טעימה ומתוקה.