שו"ת 218 – שאלה של אב לתשעה ילדים

שאלה: אני מעוניין לברר איך צריך לנהוג כאשר יש פגם בערבות ההדדית בחיי המשפחה. לא נראה לי שההלכה מתייחסת לנושא הזה אבל ברור מסיפור יוסף ואחיו עד כמה העניין הזה מרכזי וחשוב על פי תורה.

במשפחתנו יש בן נשוי (וגם חתן) שנוהג כלפי בזלזול ואדישות. לא מועילים כל הפניות שלי אליו כדי להידבר איתו ולהשפיע עליו לשפר את דרכיו על פי תורה. כל עוד לאחים שלו לא אכפת מכך שהוא מצער אותי, נראה לי שגם אין ערבות הדדית ביניהם. כל אחד עסוק בענייניו ובעצם המסגרת המשפחתית היא חסרת חיות ואחדות פנימית במצב הזה.

(אנחנו הורים לתשעה ילדים, ב"ה). היו ניסיונות גישור איתם והם לא הצליחו.

האם נדרש ממני לעמוד בתוקף שהבעיה תטופל או להשלים עם המצב? אם אני רואה שאין שום אכפתיות וערבות הדדית ביניהם, אולי ראוי למשוך את ידי מכל העסק, לא לשבת בראש השולחן בשבת וגם להימנע מביקורים אצלם עד שיואילו להחליט החלטות ולעשות תשובה? האם על פי תורה אני צריך למחות באופן נוקב נגד הקלקולים האלה או לא?

תשובה:

1. אינני חושב שאתה צריך לשים את עצמך במקום בו יפגעו בך או בכבודך ולכן אני חושב שעליך להסביר זאת לבן ולחתן ולנסות לא לבוא בקרבתם, גם כדי לא לגרום להם לחטוא כלפיך.

2.  אינני חושב שאתה יכול לצפות מהאחים (הבנים שלכם) למחות, הם חיים את החיים שלהם עם ההתמודדויות שלהם ולא כדאי לערב אותם או לצפות מהם התערבות בוויכוח שיש לך עם ילדים אחרים.

3. עליך לנסות עוד ועוד לעשות ניסיונות גישור.

4. עליך להבין שאתה יותר מבוגר ויותר חכם (בחוכמת חיים) מהילדים שלך וצריכים להיות סלחנים כלפיהם ולהסתכל עליהם כעל ילדים שעוד לא התבגרו.

5. ההשוואה ליעקב ובניו איננה השוואה שלמה מכיוון שלא רואים שהבנים התווכחו עם אביהם.