שאלה:
האם חייבים  מן הדין להסיר את שעון היד בשעת הנחת תפילין משום חציצה  או אפשר לכרוך עליו את הרצועה?

תשובה:

קיימות שתי מעלות בקיום מצוות תפילין כהלכתה: ישנה מעלת "מן הדין" וישנה מעלת "המחמיר", וברור לכל שמעלתו של "המחמיר" גבוהה מזו של מי שאינו מחמיר. והמחמיר להסירו תבוא עליו ברכה אבל מצד הדין אין חובה להסיר את שעון היד בשעת הנחת התפילין אם אן מנהג אחרת.

רקע:

הכוהנים לבשו בגדים מיוחדים כאשר עשו את העבודה ובתורה כתוב בנוגע לבגדים: " ילבש 'על בשרו'". הגמרא במסכת זבחים (על בשרו – מלמד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו(בין בגדי כהונה לבשר) [זבחים י"ט א':]) לומד ממילים אלו שאסור שתהיה חציצה בין גוף הכהן ובגדיו.

הרא"ש בתשובותיו (כלל שלישי) כותב שמצוות תפילין גם דורשת שהבתים יהיו על הראש ועל הידיים כמו שכתוב "לאות 'על ידיך'" ושלא תהיה חציצה, וכך פוסק גם השולחן ערוך. נושא כליו של השולחן ערוך מציינים את הרא"ש כמקור להלכה זו שיש דין חציצה בתפילין.

 יש משמעות רבה בזה שלומדים את ההלכה של חציצה בתפילין מבגדי כהונה, מכיוון שהגדרה של חציצה בבגדי כהונה היא הגדרה קפדנית יותר מהגדרות אחרות של חציצה למשל: בטבילה.

גם כינה נחשבת לחציצה בבגדי כהונה, הגמרא מגבילה את זה לכינה מתה ולא חיה, אבל בכל זאת גם דבר פעוט ביותר ייהפך לחציצה בבגדי כהונה ואם אנחנו לומדים את דין של חציצה בתפילין מדיני כהונה הסטנדרט וההקפדה לגבי חציצה בתפילין הינו גבוה ביותר.

צריכים להבין את ההבדל בין הלכות חציצה שטובלים במקווה והלכות של חציצה לבגדי כהונה (וגם לתפילין).

מן התורה דבר יכול להיות חציצה אך ורק אם זה מחפה על רוב הבגדים ויש הקפדה, שאדם מקפיד שלא יהיה לו את זה. דבר החופה את רובו של הטובל, והוא מקפיד עליו ורוצה להעבירו – חוצץ, שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ, ואם הדבר החוצץ לא היה חופה אלא את מיעוטו, אינו חוצץ אף על פי שמקפיד עלי מדרבנן אם הוא מקפיד או אם מכסה את רובו דבר נחשב לחציצה ופוסל את הטבילה. משום שרבנן גזרו על רובו ואינו מקפיד עליו וכן על מיעוטו ומקפיד לפי מה שמשתמע מהרא"ש ההגדרה של מחיצה בתפילין היא כל כך גבוהה שדבר קטן (כמו כינה) יכול לפסול את המצווה מן התורה.

אבל יש מחלוקת בדבר, אם הדין של חציצה בתפילין נוגע לתפילין של יד או גם של ראש ובנוסף לפי הרשב"א נראה שאין דין חציצה בתפילין.

מכיוון שיש דעה שמקפידה כל כך לגבי חציצה, יש הקפדות רבות בנוגע להנחת תפילין ואנחנו קוראים לפי השל"ה הקדוש אפילו היו רוחצים את המקום של הנחת התפילין לפני שהניחו אותו.

נימוקים:

 1. במשנה (מגילה ד ח  ציפה את התפילין זהב או שהניח על השרוול – הרי זו דרך החיצונים(בני אדם ההולכים אחר דעתם חוץ מדעת החכמים. רע'  מברטנורא) נמצא שחציצה פוסלת בתפילין, ושהמניח תפילין על בית יד מלבושו, עושה כדעת "החיצוניים" שאינם מאמינים בתורה שבעל פה. והרא"ש הסביר שהחציצה פוסלת בתפילן של יד, משום שנאמר "והיה לך לאות על ידך", הכוונה שהתפילין צריך להיות נושק לבשר, כמו בגדי כהונה עליהם נאמר: "ילבש על בשרו" – שאסור דבר יחצוץ ביניהם לבין הבשר (שו"ת הרא"ש כלל ג סי ד(.

2. הרשב"א סבר שאין דין חציצה ברצועות  ובתשובה כתב  שחציצה שפוסלת בתפילין של יד פוסלת דווקא  על קציצה (הבית), אבל לא ברצועות (שו"ת הרשב"א א, סי תתכז). אבל  הרשב"א סיים  שכותב זאת להלכה ולא למעשה, ולמעשה יש לעשות בכל מקום על-פי המנהג.

וכתב הרמ"א להלכה את דברי הרשב"א שאין דין חציצה נוהג ברצועה (שו"ע או"ח סי כז סע ד הגה). והעיר עליו הט"ז שהרי הרשב"א כתב כן להלכה ולא למעשה?!

והמג"א תירץ שהרשב"א כתב כן כשכורך רצועות על הבגד ואז הוא חשש לעניין מעשה שלא לכרוך הרצועות על הבגד, אבל בדבר מועט החוצץ ודאי אין להקפיד ברצועות  והשדי חמד (כללי הפוסקים סי טז אות מו) כתב שדרך הראשונים להשתמש בביטוי "להלכה ולא למעשה" הוא דרך ענווה, ואם הדברים נראים נכונים וראויים למי שאמרם אפשר לסמוך עליהם גם למעשה. ואמנם כן פסקו רוב האחרונים, שאין דין חציצה במקום רצועות.

3. אמנם שו"ע הרב ואחרים כתבו שגם ברצועות במקום שיש קשר, אסור שתהיה חציצה, זאת אומרת כריכה ראשונה ביד מקום קשירת בית התפילין על היד. מכל מקום לגבי שעון יד, מותר כיוון שהוא בסוף הכריכות. ויש שכתבו כמו הרב שתילי זיתים שהמנהג להקפיד גם בכריכות (ולפי דבריו יש להסיר "שעון" שעל גבי היד).

סיכום::
1.  לא יהא שום דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, בין של־יד בין של־ראש. ואפילו ברצועות יש החמיר במה ששייך לקשירה. לפיכך יש להסיר שעונים וטבעות. אם לובשים חולצה עם שרוולים ארוכים, יש לוודא ששום חלק מהחולצה לא ייתפס מתחת לתפילין. כנ"ל לגבי התפילין של ראש. יש לוודא שהתפילין יהיו במגע עם הראש ולא עם הכיפה.

2 מן הדין מותר להקל לכרוך את הרצועות מעל שעון יד. והרוצה לקיים מצוות הנחת תפילין במעלה גבוהה יחמיר ותבוא עליו ברכה, והמקל רשאי, כיוון שהעיקר להלכה כמקלים אבל במקום שנוהגים להסיר השעון יד אין לשנות ממנהג המקום.