שו"ת 290 טיפול במטע שנפגע מחדקונית הדקל האדומה

ב"ה

טיפול במטע שנפגע מחדקונית הדקל האדומה

מבוא[1]

חדקונית הדקל האדומה היא חיפושית הנחשבת לאחד המזיקים הקשים של הדקלים.

זחלי החדקונית מכרסמים בתוך הגזע ובכתר הדקל )בעיקר בדקל קנרי( וגורמים נזק קשה ביותר עד כדי נפילת כותרות או עצים שלמים וחיסול מטעים, פארקים ושדרות נוי. עץ דקל הנגוע בחדקונית עלול לקרוס בגנים ציבוריים או בנתיבי תחבורה.

הטיפול בחדקונית מתבסס בעיקר על לכידה המונית במלכודות מתאימות, ופעולות מניעה שונות (ניקוי הגזע, מריחת משחות בנקודות גיזום, מלכודות ניטור).

טיפול בעצים פגועים

יש לטפל טיפול כימי, (קונפידור וחומרים נוספים), סתימת החורים, ניקוי משאריות העלים הישנים, כיסוי העץ ברשת צפופה, תילול העצים במקרה הצורך, ניקוי הקרקע מעשבייה.

יש לסרוק כל עץ שנפל ולסלק את כל המזיקם שעליו, לרססו, ולפנותו לאתר שריפה, השריפה מתבצעת ע"י חיתוך העץ לפרוסות, והשמדה מלאה של כל החומר, וכן טיפול בגדם שנותר.

במקרים מסוימים אף נדרש לכרות את העץ לפני נפילתו על מנת למנוע נזק סביבתי.

בעצים בהם מבצעים ארגוז חוטרים יש לבצע ריסוס מונע על החוטר המאורגז ובסביבתו.

דיון

כריתת עצי פרי

החדקונית כאמור, פוגעת בכל מיני הדקלים, בין אם מדובר בדקלי נוי, ובין אם מדובר בדקלים המניבים פרי, לכן הדיון הוא ביחס לשני מקרים אלו. יש לשאול האם במקרה בו מגלים שהעץ נדבק במזיק נותר לעקרו.

איסור עקירת עצי פרי מופיע בתורה: "כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה".

מובן, שעץ שהוא עץ מאכל אין לכרות אותו כלל, עץ שהוא סרק מותר לעקרו כשיש בו צורך במלחמה.

הגדרת האיסור הובאה בגמרא (ב"ק צא ע"ב- צב ע"א) אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל יכול יכול אפילו מעולה בדמים ת"ל רק.

מגמרא זו ניתן ללמוד כמה עקרונות ביחס לעקירת העץ; מה השיעור של הפירות שצריך שיהיו בעץ על מנת להגדירו כעץ מאכל, או לאו.  אילן ש"דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו" גם מותר לעקרו. איסור עקירת אילני מאכל במצור הוא רק במקרה בו יש אילנות סרק אחרים, אך אם אין אילנות סרק שניתן להשתמש בהם אין איסור בעיקרתם. וכן, בנו של רבי חנינא נפטר בעודו צעיר בגלל שהוא קצץ תאנה בטרם זמנה.

הרמב"ם בהלכות מלכים ו,ח: "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו. שנאמר לא תשחית את עצה. וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים. או מפני שמזיק בשדה אחרים. או מפני שדמיו יקרים. לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.

מובן אם כן, הן מהגמרא בב"ק, והן מהרמב"ם, שאיסור כריתת העץ הוא רק כשיש בפעולה זו משום השחתה, או משום עקירה שאינה נחוצה, ואין בעקירה זו שום צורך מהותי, אולם, במקרים בהם האילן עצמו מזיק אחרים, או שיש צורך שימוש בעץ, אין בכך איסור.

עקירת עץ על ידי מי?

כאמור בגמרא בנו של רבי חנינא מת קודם זמנו בגלל שקצץ תאנה, למרות שקיצוץ זה היה מותר, כמובא בגמרא ב"ב כו ע"א, בכל אופן יש בכך סכנה, לכן העדיפות לבצע קציצה זו על ידי גוי.

הנחיות מעשיות

לכן, סדרי העדיפויות במקרה שמגלים שהעץ נגוע הוא בראש ובראשונה נסיון לרפא אותו ולהשתלט על המזיק, רק כאשר מתברר כי אין אפשרות להשתלט על המזיק, ויש חשש מהותי לפגיעה באילנות אחרים או בבני אדם, מותר לעקור את העץ ולהשמידו. לכן מבחינה הלכתית מותר לעקור את העץ, ועדיף לעשותה על ידי גוי.