שו"ת 47 – "תמחה את זכר עמלק"- האם יש לקרוא "זכר" בצירי/סגול?

שאלה

בקריאה של "פרשת זכור" ידועה החזרה על "תמחה את זכר עמלק".

ישנה מחלוקת האם ב"זכר" יש צירי או סגול.  הדקדוק ב"צירי"ים וב"סגול"ים האחרים לא מוקפד, האם יש להקפיד עליהם

ועל הקפדות נוספות- בדומה למבטא הליטאי, או רק חלק (איני מדבר על השאלה בנוגע לשוואים, ועל הדקדוקים שבהם

רגילים במבטא הישראלי ביתר השנה?

תשובה

כיצד לבטא מלת "זכר", בסגול תחת הז' או צירי

מקובל בקרב רוב קהילות אשכנז קריאה כפולה של המילים "זכר עמלק" שבפרשת זכור (דב' כה יט) פעם בצירה מתחת לאות ז' (זֵכֶר)  ופעם בסגול (זֶכֶר)- זכר וזייכר.

הספרדים לעומת זאת, שאינם מבדילים בין צירה לסגול קוראים קריאה

אחת בלבד ובצירה.

בשיעור של הרב עובדיה שליט"א ממוצאי שבת האחרון- טען שמבטא הספרדים הוא הנכון, וטועים (לפי דעתו) אלו האומרים זכר וזייכר.

ההקפדה בדקדוק ב"צירי"ים וב"סגול"ים הינה כיוון שקריאת "פרשת זכור" היא חיוב מדאורייתא, ויש ספק לגבי הקריאה הנכונה.

החפץ חיים  ר' ישראל מאיר הכהן,  בספרו  משנה  ברורה קבע להלכה,  שיש  לקרוא קריאה כפולה את המילים 'זכר עמלק', ובלשונו: (תרפה,יח) "דע דיש  אומרים  שצריך  לקרות "זכר עמלק" בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות בסגול,  ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת ידי שניהם" (דב' כה יט).

כיוון שרוצים לצאת ידי חובת כל הדעות  נתרבו מנהגים שונים בנידון:

*  יש החוזרים רק על שתי המילים: 'זכר עמלק'.

*  יש החוזרים על המשפט: 'תמחה את זכר עמלק'.

*  יש מהדרין שחוזרים על כל הפסוק.

*  יש שחוזרים על הקריאה לפי כל סגנונות קריאת התורה של הנוכחים בבית הכנסת, כדי להיות בטוחים שכולם שמעו את הקריאה ויצאו ידי חובתם.

 בעניין הברה ומבטא נזכיר את המסופר  על הגאון ר׳ איצ׳לה וולוז׳ינר שהיה רגיל לקרוא  את ״שמע״ אחרי התפילה במבטא ובהברה ספרדית מפני שחשש כי היא ההברה הנכונה, והחמיר על עצמו בעניין דאורייתא.

דעת מרן הגראי״ה קוק זצ"ל לא לשנות הברה ומבטא, ודבריו הובאו בהסכמה על שו״ת משפטי עוזיאל (או"ח יו״ד ח״א) כתוב: ״אל תטוש תורת אמך" ולכן כל אחד יתפלל בנוסח אבותיו ולא לשנות ונהרא נהרא ופשטיה…

ראוי לשים לב לדברי הרב משה פיינשטיין זצ"ל: "אבל אין ידוע לנו איזו היא הברה האמיתית,  לכן אינו רשאי לשנות מכפי  שהתפללו אבותינו, כיון דלפי קבלתם הברה שלהם הוא האמיתית, ואיך ישנה להברה שאינה אמיתית לקבלת אבותיו….."(שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן ה).

 המקור לספק בקריאה של "פרשת זכור"

הרד"ק בס' השורשים (בכתבי-היד של החיבור) מעיד שראה את המלה 'זכר' מנוקדת בסגול בחלק מן הספרים, ובחלק אחר מנוקדת בצירה.

לעומת זאת, בדפוסים של ס' השורשים, החל מדפוסי ונציה ועד למאה הי"ט מסתיימת הערת הרד"ק במילים: "ולית כוותיה"  דהיינו: המילה 'זכר' שבפרשת

זכור" תמיד מנוקדת בסגול.

בשנת 1832  יצא לאור הספר "מעשה רב" לר' יששכר בער, בו מתאר את מנהגי הגר"א – הגאון ר' אליהו מוילנא. בספרו מתגלה מחלוקת בין תלמידיו של הגר"א

כיצד קרא את המילה 'זכר' שב"פרשת זכור".

בעל הספר, ר' יששכר מעיד: "כשהוא קורא (הגר"א) פ' זכור, קורא זכר בסגול תחת הזי"ן", ואילו ר'  חיים מוולאז'ין, אשר נתן את הסכמתו לספר, כותב  בהסכמה:

"ואשר כתב לקרות בפ' זכור זֶכֶר בשש נקודות" אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש נקודות (=זֵכֶר), ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו".