שו"ת 52 – כהן בתוך שבעה האם עולה לדוכן?

שאלה:

כהן שעלה לדוכן בשחרית בתוך השבעה נאמר לו לא לעלות לדוכן במוסף, האם זה נכון, או האם כן היה יכול לעלות לדוכן גם במוסף, מה הדין?

תשובה:

מכיוון שאין אבלות בציבור, הכהן יכול לעלות לדוכן. ברצוני לציין שהמצב בארץ ישראל שונה מהנעשה בחו"ל ששם היו עולים לדוכן רק 3 פעמים בשנה, ואז המנהג היה לפי איך שהרמ"א כותב: שהכהן לא עולה לדוכן ב-3 רגלים שיש בהם נשיאת כפיים, אך פה בארץ ישראל עולים לדוכן מדי יום ביומו והמנהג שנושאין כפים אחרי שבעה.

ישנם מנהגים שונים  לגבי  ברכת כהנים בבית האבל. המנהג בכפר הרא"ה: שאין הכוהנים נושאים כפיהם בבית האבל,  אלא יוצאים ממקום התפילה לפני שמתחילים רצה. במקומות שנוהגים  נשיאת כפים  בבית האבל,  האבל עצמו במידה   והינו כהן – אינו נושא את כפיו בתוך השבעה, אלא יצא לחדר אחר בעת ברכת כהנים. כמו כן בשבת הכהן שהוא אבל בתוך שבעה יכול לצאת מבית הכנסת לפני "רצה"

 אם אדם נמצא בבית הכנסת  ולא יעלה לדוכן (בשבת) תהיה זו אבלות בפרהסיה,  דבר האסור בשבת. בעל יביע אומר ( ח"ד סי' לב סוף אות ה') גם הכהן האבל יעלה לדוכן וישא כפיו בשבת, ואפילו אם יש שם כהנים אחרים לא יתבטל מנשיאות כפים!

 בכל מקרה נראה לי שגם  אלו שלא עולים בשבת תוך שבעה,  במקרה   שהוא כבר עלה לדוכן בשחרית יעלה גם למוסף.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח

סעיף מג

אחר שבעה ימי אבלות, נושא כפיו; [סד] ובתוך שבעה ימי אבלות, * (קנז) [סה] יצא מבהכ"נ בשעה שקורא כהנים. הגה: ויש אומרים דכל זמן האבלות, (קנח) אפי' עד סוף י"ב חדש (קנט) על אביו ועל [עה] אמו, אינו נושא את כפיו (מרדכי סוף פרק הקורא עומד והגהות מיימוני), וכן נוהגין במדינות אלו.

שולחן ערוך הרב אורח חיים הלכות נשיאת כפים סימן קכח

סעיף נה

ואפילו חלל של דבריהם כגון הנולד מחלוצה אינו נושא כפיו אע"פ שנשיאת כפים היא מן התורה ועובר בעשה, אם אמרו לו לעלות יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.

ומטעם זה כל הפסולים מדברי סופרים אין עולין אפילו אמרו להם כמ"ש למעלה אלא שהפסולים שלא מפני פגמם, יש להם לצאת מבית הכנסת קודם רצה שלא יאמרו עליהם שהם פגומים. כמ"ש שם ומכל מקום אין חיוב עליהם לצאת מבית הכנסת שכיון שחכמים מנעום מנשיאת כפים אין עוברים כלום.

אבל כהנים הנמנעים מנשיאת כפים מחמת המנהג: כגון במקומות שנהגו שבתוך ז' ימי האבלות אינו נושא כפיו מפני שאין שרוי בשמחה, והמברך יש לו להיות בשמחה וטוב לב כמו שמצינו ביצחק שצווה לעשות לו מטעמים קודם שיברך, ובמדינות אלו שנוהגים שכל זמן האבלות אפילו עד י"ב חודש על אביו ועל אמו וכל שלשים על שאר קרובים, אינו נושא כפיו אפילו אין שם כהן אלא הוא אפילו בימים טובים שאינו נקרא שרוי בשמחה שהרי אסור לילך לשמחת נשואין וכיוצא בה. וה"ה הקובר מתו ברגל שהרי אסור בשמחה כל ימות הרגל אף על פי שעדיין לא חל עליו האבלות. וכן האונן אפילו ביו"ט שהוא חייב בכל המצות מכל מקום אינו שרוי בשמחה, הרי כולם חייבין לצאת מבית הכנסת קודם שקורא הש"ץ כהנים שלא יעברו בעשה שהרי מן הדין הם רשאים לישא כפיהם.

ויש להם לצאת קודם רצה כדי שלא יאמרו עליהם שהם פגומים.

ואם אמרו להם לעלות או ליטול ידיהם חייבים לעלות אם אמרו להם קודם סיום ברכת עבודה כדי שלא  יעברו בעשה על עשה, לכן לא יהיו בבית הכנסת כשאומרים לכהנים ליטול ידיהם.