שו"ת 7 – הורים הם לא חברים

מדוע בעשרת הדברות נמצאת המצווה של כיבוד הורים בחלק המצוות של 'בין אדם למקום'?

עשרת הדיברות חקוקים בשני לוחות. בלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחברו (לדוגמא: "לא תגנוב") ואילו מצוות כיבוד ההורים לא נמצאת ביניהם. מצוות כיבוד הורים נמצאת בלוח הימני, יחד עם חמש המצוות שבין אדם למקום (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל")['בין אדם למקום='בין אדם לה"]'.

 השאלה שנשאלה הייתה מדוע בעשרת הדברות נמצאת המצווה של כיבוד הורים בחלק המצוות של 'בין אדם למקום'?אבל נחשוב מה האלטרנטיבה ? שמצוות כיבוד הורים תהייה ברשימה בן מצוות בין אדם לחברו? ההורים הם לא חברים . לא כתוב בתורה מצוות אהבת הורים או להיות חברים איתם אלא מצוות כיבוד הורים וכיבוד משמעותו הצבת גבולות  ושמירת ריחוק  בן המכבד למכובד.  חברות היא התחברות ושבירת החומות בן אחד לשני. ולכן אפשר להבין מדוע מצוות כיבוד ההורים לא נמצאת בלוח השמאלי בו מופיעות המצוות שבין אדם לחברו.

 הבנו מדוע מצוות כיבוד הורים לא נכללה בעשרת הדברות  בין מצוות בן אדם לחבר אבל עדיין נשאלת השאלה מדוע  היא נחשבת מצווה  'בין אדם למקום'?  מה המיוחד במצוות כיבוד הורים שדווקא היא נכתבה בין חמש המצוות יש 'בין אדם למקום'?

 באופן כללי צריכים להבין שלכל המצוות יש צד של מצוות של 'בין אדם למקום'. הלא הקב"ה ציוונו לקיים מצוות אלה באופן ספציפי  כתשובה לשאלה.חז"ל מסבירים שיש שלשה שותפין באדם:

 "תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי של אדרתי ביניהם, שאלמלי (אילו) דרתי ביניהם – ציערוני!" (מסכת קידושין, ל' ע"ב) .

  אמנם הורינו נתנו לנו את מתנת החיים, בלי בורא עולם לא היה שום חיות .הבורא עולם הוא השותף עם ההורים ביצירת האדם אז מובן שכיבוד הורים הוא גם מצווה בן אדם למקום.

 אני מצרף עוד טקסטים לעיון בנידון:

  תלמוד בבלי, קידושין דף ל, עמוד ב

תנו רבנן: נאמר "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב), ונאמר "כבד את ה' מהונך"

(משלי ג, ט). השווה הכתוב כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.

 נאמר "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג), ונאמר "את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד"

(דברים ו, יג). השווה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום.

 נאמר "מקלל אביו ואמו מות יומת"(שמות כא, יז), ונאמר "איש איש כי יקלל אלקיו

ונשא חטאו" (ויקרא כד, טו) השווה הכתוב ברכת (=קללת) אב ואם לברכת )=קללת)

המקום; אבל בהכאה ודאי אי אפשר (=אי אפשר להכות את הקב"ה), וכן בדין,

ששלושתן שותפין בו.

 רמב"ם, הלכות ממרים פרק ו, הלכה א

כיבוד אב ואם, מצוות עשה גדולה. וכן מורא אב ואם, שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו.

כתוב "כבד את אביך ואת אמך", וכתוב "כבד את ה' מהונך". ובאביו ואמו כתוב "איש

אמו ואביו תיראו", וכתוב "את ה' אלקיך תירא". כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול

ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם.

קיצרנו במקום שהיה ראוי להאריך. …ואתכם הסליחה

בכבוד רב   

הרב אליעזר שמחה ווייס