בתחילת פרשת בהעלותך כתוב "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות …" (במדבר ח', ב') שואל כאן רש"י: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת נדבות הנשיאים שבסוף הפרשה הקודמת?" ומשיב על כך רש"י: "לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו (=הצטער מאוד) שלא היה עמהם בחנוכה – לא הוא, ולא שבטו. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: חייך (=לשון שבועה), שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב (=מנקה ומתקין) את הנרות" (רש"י במדבר ח, ב)..
הרמב"ן מקשה על דברים אלה של רש"י: מדוע ניחם הקב"ה את אהרון בהדלקת הנרות, ולא ניחמו במעשה הקטורת, בעבודת יום הכיפורים ובכל שאר עבודות הקודש, שאינן כשרות אלא באהרון ובבניו הכוהנים? בתשובה לתמיהה זו מסיק הרמב"ן, שהמדרש מדבר על הדלקת נרות חנוכה על ידי החשמונאים, שהיו מצאצאי אהרון הכהן.
מה שהמדרש אומר לפי זה, שיש תקופות בחיים שאנחנו עושים דברים באופן לא דרמתי בלי רעש וצלצולים דברים אלה יכולים להישאר לדורות, למאות ואפילו לאלפי שנים. לפעמים עושים דברים עם הרבה רעש, והדברים האלה נשכחים מהר ואין להם משמעות לתמיד או ההשפעה נצחית. הקורבנות של הנשיאים הובאו עם הרבה פאר והדר אבל זה היה משהו חד פעמי, זה היה רק בשביל חנוכת המשכן, והמשכן הועבר לבית המקדש ובית המקדש נחרב. הדלקת המנורה, לעומת זאת, על ידי אהרון הייתה לא רק לעכשיו ולא רק להבא אלא לצמיתות. זה מה שהרמב"ן מסביר, שאהרון הדליק את המנורה לא רק במשכן, אלא את המנורה שהיהודים ידליקו במשך אלפי שנות היסטוריה.
ישנם סיפורים רבים על מסירות הנפש של יהודים שהדליקו נרות חנוכה במצבים בלתי אנושיים במשך ההיסטוריה, והצליחו להשיג שמן – זה הכל בא כהמשך להדלקת המנורה על ידי אהרון. 'שלך גדולה משלהם' משום שהעשייה שלך (אהרון) היא התבנית למיליוני מנורות שנדלקו במשך אלפי שנה. כך אנחנו צריכים לחשוב ולהבין. לפעמים חושבים שמה שאנחנו עושים זה קטן ובלי קביעות ובלי השפעה לעתיד, ודווקא אותו דבר קטן יכול להפוך לדבר משמעותי לאין סוף. זו הנחמה שנתן הקב"ה לאהרון – שלך גדולה משלהם!
שחמט דיגיטל