שמות – "דופי במשפחה"

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב' א')

"ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה" (שמות ו' כ').

יוכבד אם משה הייתה בת לוי, ואם אחות קהת, אביו של בעלה עמרם, עמרם אם כן התחתן עם דודתו. נישואין כאלו הפכו לאסורים אחר מתן תורה כמו שכתוב בספר ויקרא (י"ח כ') אבל לפני מתן תורה עדיין היו מותרים.  הפרשן "חיזקוני" מעיר:

"מה שהסכים הקב"ה שיצא אדם גדול כמשה מלקוחים (נישואים) שעתיד להזהיר עליהן לפי שאין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו בצווארו פן יתגאה על הציבור כמו שמצינו בדוד."

חז"ל מרחיבים את הדיבור על חשיבות של "קופה של שרצים" למנהיג ושם כתוב:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי".

רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מסביר, מדוע ראוי להעמיד על הציבור מנהיג שיש לו:

 "קופה של שרצים תלויה מאחוריו"

 והסברו הוא:

 "שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך."

ולכן דוד שבא ממשפחה שהיו בה כמה פגמי יחוס כמו תמר, רות המואביה, נמשכה מלכותו, ולא כן שאול.

הרעיון הזה שפגם במשפחה יכול לעזור למנהיג דורש הסבר. למשה היה דופי במשפחה ולפי החיזקוני דופי זה היה לעזרתו בהנהגתו את הציבור, שלא יתגאה עליהם – אבל משה היה:

 "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"

 הוא בעצמו היה עניו, האם הענווה הטבעית שבתוכו לא הייתה מספיקה להיות מגן בעדו מפני ההתגאות על הציבור? כנראה שלא! כנראה שגאווה והתכונה להתגאות על הציבור, להתנשא על השני, להרגיש עליונות, היא כל כך חזקה בטבע האדם, שגם משה רבינו היה צריך עזרה מבחוץ: "דופי במשפחה" כדי להגיע לדרגה של ענווה כזו שלא יתגאה על הציבור. גם דוד המלך שהיה "חסיד" כמו שכתב בספר תהילים:

"שמרה נפשי כי חסיד אני"

היה צריך "סיוע" מבחינת פגם במשפחתו להגיע לדרגתו. כנראה, שהנטייה להתגאות היא כל כך חזקה שעם כל הכוחות הרוחניים הנשגבים של משה ודוד אין בכוחן בעצמן להביא לידי שלילת האפשרות להתגאות על הציבור, וזאת למרות שמשה רבינו היה אבי הנביאים, שנאמר בו:

 "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים"

שגודלו וקדושתו הם לאין ערוך.