שמות -"עבדות פנימית המסתתרת תחת חירות חיצונית"

ישנו מושג של 'עבדות בתוך חירות'. אדם יכול להיות חופשי, ובאותו הזמן יחוש עבדות פנימית. ניתן להבין את ההשלכות של עבדות כזו מתוך המשמעות של הפסוק בספר שמות (ה' ד')

"ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם".

 מדוע המלך מזכיר את שמותיהם של משה ואהרן? דרוש לכך הסבר, הלא פרעה מדבר באופן ישיר אליהם. בנוסף לזה, יש להבין את הכינויים שהתורה משתמשת בהם כשהיא מתייחסת למלך פרעה. בפסוק שהזכרנו הוא מכונה "מלך מצרים" אבל בשני פסוקים קודם לכן – הוא מכונה בשם "פרעה".

 פירוש רש"י על הפסוק:

"ואחר באו משה ואהרון ויאמרו על פרעה" (שמות ה' א')

ייתן לנו הבנה לפרדוקס זה. הוא כותב:

"אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין לפי שיראו ללכת".

 משה ואהרון היו בטוחים שהזקנים ליוו אותם לארמון. הם לא דמיינו שהם יישארו לבד לעמוד לפני המלך. כאשר מלך מצרים שמע שמשה ואהרון היו בהתחלה מלווים על ידי אחרים, הוא הבין,ש הם באו לדבר בעד עמם, ואז הוא דיבר איתם בשמו פרעה ולא בתואר הכבוד "מלך מצרים". הוא דיבר איתם באופן שווה כמנהיג אל מנהיג.

אבל כשפרעה שם לב שהזקנים ברחו, הוא התחיל לכעוס, הוא דיבר איתם כמו מלך מצרים, עם כל הסמכות שיש לו. הוא האשים אותם שהם מתכננים נגדו דברים. הוא פנה אליהם בשמם, כאילו שהם עומדים לבד, ואלה שעזבו הם לא באותה דעה איתם. הזקנים אמנם הרגישו עצמם כמנהיגים חופשיים לבוא לפני המלך, אבל באותו הזמן העבדות פנימית שבתוכם יצאה החוצה, וברגע הקריטי הם ברחו.

מה שקרה למשה ולאהרון, קורה הרבה למנהיגים שעובדים לטובת עמם. כאשר זה בא להצעות, עומדים מאחורי המנהיגים, אבל כזה בא לידי מעשה, מתקפלים, מוצאים תירוצים אין סוף, כדי לא להיות מעורבים. כאשר הרוב, שרוצים משהו טוב, הם שקטים. המיעוט הרעשני מנצח. מנהיג, יכול להשפיע, והוא חזק רק אם יש לו גיבוי תמידי מעמו.