תולדות – כיבוד אב של עשו

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
כל ימי הייתי משמש את אבי
ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו,
אני כששימשתי את אבי, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים
וכשיצאתי לשוק הייתי יוצא בבגדים נקיים.
ועשו כשהיה משמש את אביו היה משמש אותו בבגדי מלכות.

(מדרש דברים רבה פ"א)

אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא(=חומץ בן יין) לגבי אבא, דאילו אבא – כי הוה אכיל בשרא האידנא, לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא (24 שעות); ואילו אנא – בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא – אכילנא" (חולין קה.)

אמר מר עוקבא, אני, לעניין זה (של המתנה בין אכילת בשר לאכילת גבינה) חומץ בן יין. (ביטוי לבן שיוצא פחות ממעלת אביו) דאילו אבי, אילו היה אוכל בשר כעת, לא היה אוכל גבינה עד שיחלפו עשרים וארבע שעות, ואילו אני, באותה סעודה איני אוכל בשר ואחר כך גבינה, אבל לסעודה אחרת אני אוכל. (והיינו אחר שש שעות)

תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? – אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. – אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.(תלמוד בבלי מסכת יומא דף מז עמוד א)

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. דברי ר' שמעון בן גמליאל. והוא דבור שגור (הוראתו: לא כל הרוצה להתראות כחסיד ופרוש, וכדומה, יוכל לעשות זאת). (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טז עמוד ב) .

הבגדים עושים את האדם?!

כאשר רבקה רצתה שיעקב יקבל את הברכות מיצחק לקחה את בגדי עשו החמודות והלבישה את יעקב בנה (בראשית כז טו).

במדרש רבא מובא שבגדים אלו היו שייכים לנמרוד.

עשו הרג את נמרוד לקח את בגדיו, שמר אותם בביתו ולבש אותם בכל פעם שנכנס לאביו כדי לשרתו.

המדרש מסביר שרבי שמעון בן גמליאל אמר שכל ימיו שירת את אביו בכבוד ועדיין לא הגיע למאית מהכבוד אשר עשו שירת את אביו.

רבי שמעון הביא כדוגמא שכאשר הוא שירת את אביו לבש בגדים רגילים שלבשם בביתו למרות שהיו מלוכלכים, אך כשיצא לרחוב החליף בגדיו ולבש בגדים נקיים ומכובדים. לעומת זאת עשו התלבש בבגדי מלכות בכל זמן שנכנס לאביו.

רבי אליהו קפסאלי שהיה רב בכרתים במאה ה-16 (כתב ספר על מצוות כיבוד אב ואם בשם "מאה שערים") שאל את השאלה הבאה: אם רבי שמעון בן גמליאל הכיר בכך שהשירות שלו לאביו לא היה כשל עשו מדוע לא שיפר עצמו? וכן – אם הבין שלא מכובד להיכנס לאביו בבגדי יום יום מדוע לא שינה דרכו החליף בגדיו ונכנס בבגדים מכובדים כמו שעשה עשו?

הרב קפסאלי מסביר שמסתבר שרבי שמעון לא ידע עד גיל מבוגר כיצד עשו שירת את אביו וכשהוא גילה, היה זה מאוחר בשבילו ובשביל אביו. ונרמז בדברי רבי שמעון שאמר "כל ימי לא שירתתי את אבי" משמע שמדבר בגיל מבוגר.

איזה מוסר השכל יש מדברים אלו?- "אל תאמר כשאפנה אכבד שמא לא תפנה"

כולנו מעריכים את מצוות כיבוד אב ואם, אך לפעמים דוחים את קיום המצווה – חושבים שיש לנו זמן רב ויהיו  עוד אפשרויות להשקיע במצוות כיבוד אב ואם, אך סברה זו אינה נכונה, לעיתים תם הזמן, או לא נספיק לכבד אותם בדרך שהיינו רוצים.

תשובה נוספת: בתלמוד (מסכת חולין ק"ה עמוד א) מסופר שהאמורא מר עוקבא כינה עצמו חומץ בן יין (לעומת אביו), משום שאביו נהג לא לאכול גבינה ביום (למשך 24 שעות ) בו אכל בשר, ואילו הוא נהג לא לאכל גבינה רק באותה סעודה  – חיכה ארוחה אחת אבל בסעודה אחרת אכל (לאחר 6 שעות).

נשאלת השאלה אם מר עוקבא הרגיש שהתנהגותו של אביו הייתה נעלה משלו מדוע לא חיקה את אביו? וכי למה מר עוקבא מכנה עצמו "חומץ בן יין" בשל עניין פעוט כל כך? הרי יכול היה להחמיר על עצמו גם כן ולא לאכול גבינה עד שיעברו 24 שעות במקום שיקלל עצמו?

התשובה לכך היא שאדם בדרגה רוחנית שמרגיש חובה להחמיר בדבר מסויים יכול להחמיר, אך אדם לא צריך להחמיר על עצמו רק כדי לחקות את השני.

רבי עוקבא לא התחרט שלא נהג כאביו, אלא התחרט שלא היה בדרגה כזו שהרגיש דחף וחובה להתנהג כמו אביו. אביו החמיר בחומרה זו כיוון שהתאימה לרמה הרוחנית שלו ולו לא היה מחמיר היה חש בירידה רוחנית. אך לעומת זאת מר עוקבא בנו שלא הרגיש כך עשה רק כפי ההלכה וחיכה שש שעות ולא היה לו טעם להתגאות ולהחמיר על עצמו לריק.

מסתמא שזה מה שרבי שמעון בן גמליאל התכוון, הוא לא התחרט על העובדה שלא כיבד את אביו כמו שעשו כיבד, לא חשב שחשוב להיכנס לאביו בבגדים מיוחדים, אך התחרט שלא הייתה לו מספיק הערכה של כיבוד אם ואב, משום שאם היה מעריך את המצווה יותר והייתה לו הערכה כמו של עשו – היה מרגיש צורך להתלבש בבגדים מיוחדים כדי לכבד את אביו, אבל להתלבש סתם בבגדים מיוחדים זה היה חיקוי זול ללא כל משמעות.

הגמרא במסכת יומא שמספרת לנו על אישה בשם קמחית שזכתה לשבעה בנים שכולם היו כהנים גדולים. שאלוה מדוע זכית לכך? ענתה: "במשך כל חיי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי". הייתה צנועה כל כך שגם בתוך ביתה לא הורידה את כיסוי ראשה. חז"ל אומרים שנשים רבות ניסו לחקות אותה ולא הצליחו. מדוע? התשובה לכך היא שלא כיסוי הראש גרם לכך שהיו לה בנים כהנים גדולים, אלא התכונות המיוחדות שלה שהרגישה בנוכחות ה' וע"כ צריכה להיות צנועה בכל זמן. אם אישה נשואה חשה בנוכחות ה' תמיד – לא הייתה מורידה את כיסוי ראשה. וכך קמחית הרגישה, אבל לכסות את השיער כדי לחקות את קמחית ולא בגלל דחף פנימי של הצורך להיות צנועה זהו מעשה ריק שלא תהיה לו תועלת. גם רבי שמעון בן גמליאל הרגיש שלהתלבש בבגדים מיוחדים כדי להיכנס לאביו יהיה חיקוי ריק מתוכן וחסר תועלת

ישנם מעשים שאנו מקיימים כדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר, כדי להרגיש דתיים יותר, ואנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנו עושים רק את המעשה, או עושים אותו עם כוונה מאחוריו, לא מספיק להתלבש בבגדים מיוחדים או לעשות דברים שגורמים לנו להראות דתי יותר , אנו צריכים את הרגשות והתחושות. האמונה מאחורי המעשים -מאחורי החיצוניות אמורה להיות השראה על הדתיות. הפנימיות עם החיצוניות שהם חשובים בשביל האדם ולא אחד ללא השני.

תסמונת עשו:

חז"ל החשיבו כל כך את מצוות כיבוד אב של עשו עד שפירשו את הכתוב "ויירא יעקב מאד" שיעקב היה ירא שמא עשו ינצחו בזכות מצווה זו. כבר ראינו כמה גדול היה הכיבוד אב של עשו, אולם קשה כיצד יתכן שקיום מצווה זו לא השפיע עליו בכל שאר דרכי החיים? איך זה שמלבד ממצווה זו לא קיים מצוות נוספות?

ישנם אנשים שמקדישים כל מרצם למצוה אחת כיוון שחושבים שזה די והותר וע"כ לא מקיימים מצוות נוספות, ויש כאלו שכשנשאלים האם מקיימים מצוות עונים- שמקיימים מצוות בלב, אנשים אלו לוקחים על עצמם הרבה כובד על הלב וחו"ח יכולים לסבול מהתקפת לב.

יהדות היא מערכת חיים שבה צריכים לקיים את כל המצוות ולא ניתן לבחור מצוה אחת ולאמר יש לי את המצווה שלי ואיני מתייחס ליתר הדברים.

עשו קיים מצוות כיבוד אב בהתבסס ע"כ שמצוה זו פוטרת אותו משאר המצוות, ועל כן למרות הכיבוד אב ואם שלו נשאר רשע.

אנו צריכים להיזהר להיות מודעים לסינדרום של עשו שלא נסבול מתסמונת זו.