תולדות – ללמוד מניסיון

"עקב שמע אברהם בקולי" (בראשית כ"ו, ה')

באיזה גיל גילה אברהם שיש בורא לעולם? הרמב"ם כותב שבגיל ארבעים. "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". (הלכות עבודה זרה א', ג'). בגיל זה אברהם הגיע להבנה שיש ה' אחד. הוא אסף מסביבו תלמידים, הגיע לארץ ישראל והמשיך להפיץ את האמונה בה' אחד.

הראב"ד אומר שכבר מגיל שלוש הכיר את בוראו. "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו … יש אגדה בן שלש שנים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב".  מיוסד על מה שחז"ל אומרים, שהגימטרייה של עקב זה 172, במשך מאה שבעים ושתיים שנה שמע אברהם בקול ה' ונפטר בגיל 175. מכאן שמגיל 3 שמע בקול ה' והיה מודע לכך שיש בורא לעולם.

הראב"ד מעיר שאין אזכור ביחס לשם ועבר על כך שגם הם למדו אמונה בא-ל אחד ומחו נגד עבודה זרה. "והיה מהלך וקורא וכו' עד שהגיע לארץ כנען שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם … ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר איך לא היו מוחין ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו:"

ה'כסף משנה', בהערה לדברי הראב"ד, אומר שאברהם התחיל להאמין בא-ל אחד בגיל שלוש ותהליך זה התפתח עד גיל ארבעים. בגיל ארבעים התחיל להפיץ את האמונה.

חז"ל אומרים ש"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד (ברכות ל"ד, עמ' ב'). מבחינה מסוימת צדיק הוא בדרגה רוחנית גבוהה יותר מבעל תשובה כי הוא לא חטא כל ימיו, אבל מבחינה אחרת בעל תשובה הוא בדרגה גבוהה יותר מצדיק כי הוא עמד בניסיונות והתגבר עליהם. בכך הוא נתעלה מעבר לסדר הטבעי.

הרבה פעמים אנחנו רואים, שאדם שלקח על עצמו דרך חדשה, הוא קנאי לדרך החדשה שלו יותר מאשר מישהו שתמיד היה בדרך הזו. למשל, אנשים שהפסיקו לעשן, אנחנו רואים לפעמים שהם מוחים בקולניות, נגד עישון, יותר מאשר אנשים שמעולם לא עישנו. ניתן לראות את זה לעיתים, גם עם בעלי תשובה. לפעמים בעל תשובה יכול כל כך לא סבלני כלפי אנשים, שנמצאים במקום שהוא היה. אבל בעל תשובה לא צריך להיות כמו מי שהפסיק לעשן. מי שהפסיק לעשן קנאי כלפי עישון בגלל שיש בתוכו עדיין משהו שרוצה לעשן והוא רוצה לדחות את הרגשות האלו. בדרך זו הוא דוחה את הרגשות הללו. אבל בעניין של תשובה זה שונה כי בעל התשובה לא צריך להתנתק מהעבר שלו. דווקא להפך – עליו להשתמש בניסיון העבר על מנת להגדיל את כבוד ה' אצל אחרים. הוא לא צריך להתייחס לעברו כאילו הוא לא היה קיים.

זה דבר שצדיק לא יכול לעשות.

על פי הראב"ד – אברהם אבינו עבד את הקב"ה 172 שנה משום שברגע שהוא השלים את עצמו, בגיל 40, הוא השתמש בכל ניסיון העבר שלו כדי לקדם את האמונה בא-ל אחד בעולם. אברהם יכול היה להבין את מהלך החשיבה של האנשים ולדעת איך להסביר להם שהיא מוטעית. בתוך כך – השנים המוקדמות של חייו נהפכו להיות גם חלק מעבודת השם.

אנחנו לא צריכים להסתכל על העבר שלנו, על הטעויות והנפילות באמונה, כעל בזבוז או בביטול משום שכל זה הוא ניסיון, שבא לרומם (ניסיון מלשון 'נס') את האדם לדרגות רוחניות יותר גבוהות ממה שהוא היה יכול להגיע בדרך הטבעית של לימוד. נמצא שכאשר אדם משתמש בניסיון העבר שלו לדברים שבקדושה – הרי הם נחשבים כהכנה לדבר מצווה ובכך ניתן להסתכל על הניסיון בצורה חיובית עד כדי כך ש"אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות". (יומא פ"ו עמ' ב').

מקורות:

כסף משנה הלכות עבודת כוכבים פרק א' הלכה ג'

"ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כתב הראב"ד א"א יש אגדה וכו' מנין עק"ב עכ"ל. ואגדה זו היא ספ"ג דנדרים [ל"ב.] והגהות כתבו בשם הרמ"ך שאפשר לקיים זה וזה דבן שלש שנים היה כשהתחיל לחשוב ולשוטט במחשבתו להכיר בוראו אבל כשהיה בן ארבעים השלים להכירו. ורבינו כתב העיקר שהוא גמר ההיכרא דהיינו כשהיה בן ארבעים. וצ"ל שהיה גורס ר' יוחנן ורבי חנינא דאמרי תרוייהו בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו ולא בן מ"ח כמו שהוא בספרים:

והיה מהלך וקורא וכו' עד שהגיע לארץ כנען. כתב הראב"ד ותמה אני וכו' עד שבא אברהם ושיבר צלמי אביו עכ"ל. מ"ש לפי שהיו מתחבאים מהם אינה טענה שהרי נמרוד וכל מלכותו בפרהסיא היו עובדים הצלמים ובני אדם היו מוכרים צלמים בחניות כמ"ש חז"ל שהיה תרח מוכר צלמים. ולענין התימה שתמה יש לומר דמעיקרא ליתא שאברהם היה בבבל ושם ועבר היו בארץ כנען ושם לא שיבר אברהם הצלמים אלא שהיה קורא ומכריז אמונת היחוד ושם ועבר היו מודיעים דרך ה' לתלמידיהם אבל לא נתעוררו לקרוא ולהכריז כמו אברהם ועל כן גדלה מעלתו ביותר:"

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק א' הלכה ג'

"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ב ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה. +/השגת הראב"ד/ ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. א"א יש אגדה בן שלש שנים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב. /השגת הראב"ד/ והיה מהלך וקורא וכו' עד שהגיע לארץ כנען שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם. א"א ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר איך לא היו מוחין, ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו."