תזריע מצורע - "ויזכו לגדלו ולחנכו..."
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (יב, ג)
בברכת המזון בסעודת המצווה שלאחר ברית מילה נוהגים המסובים לשיר בפיוט "הרחמן": "הרחמן הוא יברך את אבי הילד ואמו… ויזכו לגדלו ולחנכו ולחכמו…"
נשאלת כאן השאלה: הרי חינוכו של הילד על ידי ההורים מתחיל בלא ספק בעודו קטן ורך בשנים. ואם כך הוא, מדוע אומרים בברכה שמברכים את ההורים בסוף סעודת הברית: "ויזכו לגדלו ולחנכו"? הרי מן הראוי היה להפוך כאן את סדר הדברים ולומר: "ויזכו לחנכו ולגדלו"? לפי הסדר הטבעי שקודם מחנכין את הילד בהיותו בגיל חינוך ולאחר מכן נעשה גדול. מדוע הקדים הפייטן "לגדלו" לפני "לחנכו"?
הסביר רבי יהושע לייב דיסקין (מרבני ירושלים בסוף המאה הי"ט) שמציאות חיינו מורה לנו, שבאופן יחסי קל לחנך ילד קטן לדרך הטוב. לעומת זאת נתקלים לעיתים ההורים ומורים בקשיים מרובים והתמודדויות רבות בחינוכם של בנים ובנות גדולים.
משום כך אומרים אנו בסעודת ברית המילה: יהי רצון שיזכו ההורים לחנך את בנם בדרך התורה והיראה גם כשיגדל, "ויזכו לגדלו ולחנכו" משמע, שתועיל ההשפעה הטובה של ההורים על בנם כל הימים, גם אחרי שהוא גדול ולא רק בעודנו בגיל הרך…
שגם לאחר ש"יזכו לגדלו" ימשיכו "לחנכו ולחכמו" הוא יישמע למוסר אביו ותורת אמו ולא יהא חכם לעצמו, אלא לעולם ירצה לשמוע אמרי פיהם ולקנות מהם חכמה וללכת לאור נתיבתם וחינוכם.
שחמט דיגיטל