תזריע מצורע – שאלה לגבי אשה מצורעת

אמר רבי חנין: חן מקום על יושביו.

אמר רבי יוחנן: שלשה חינות הן:

•חן מקום על יושביו

•חן אשה על בעלה

•חן מקח על מקחו

(סוטה מז א).

חן המקום

(מלכים ב ב יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע:

הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה וגו' [והמים רעים והארץ משכלת] –

וכי מאחר דמים רעים וארץ משכלת.

אלא מה טובתה?!  רש"י במקום, הואיל והמים רעים והארץ משכלת.

אמר רבי חנין: חן מקום על יושביו.  רש"י- ואפילו הוא רע נראה להם טוב.

שו"ת רש"י סימן רז

ראובן ושמעון באו לדון לפני רבנו שלמה: אשתו צועקת על שגירשה מביתו ואינו נוהג עמה דת יהודית, והוא אומר כדין גרשתיך דאין לך עלי אפי' כתובה שמקח טעות לקחתי בך, והדברים נכרים שאת לוקה בצרעת וסימני צרעת נהגו ביד, חוטם וסתם פנים פורחות בשחין. וקודם נישואין היית מרגשת בעצמך מחולי זה, ממשפחתך יש מהם שחלו בחולי זה ואני בשעה שהכנסתיך לא הייתי מכיר במומי סתר שבך. והיא אומרת לא, כי שלמה נכנסתי לחופה. ועל שאתה אומר סימני צרעת נראו בי, לא יהיה הדבר ולא יבא, כי כל גופי שלם אפס שני שומים עלו לה בפניה אחרי אשר גרשה מביתו מתוך צער וכעס. ועל דבר זה העיד מקצת הקהל אשר כמה שנים עמדו עמו ולא שמעו בדבר כי בריאה נכנסה לחופה ואין אנו מכירין סימני צרעת. ועל דברי ריבות האלה השיב הרב תשובה זו.

תשובה: הנני דורש בשלום החתומים בשאלה אחרי אשר לא הוכר באשה מום בבית אביה ומשנכנסה לרשותו נולדו בה אין לו עליה טענת מומים. והראה האיש מעשהו לראה והראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו שדרכו לרחם על הבריות וכל שכן על שארו אשר בא אתו בברית, שאילו נתן לב לקרבה כאשר נתן לב לרחקה היה נמשך חינה עליו. שכך אמרו רבותינו חן מקום על יושביו ואפי' (ירושלמי יומא ריש פ"ד: ה"א [י"ח ע"ב]; ובבלי סוטה מ"ז ע"א בזה"ל: שלשה חינות הן: חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו [לוקחו]. והשווה פירש"י שם.) הוא מקולקל במים רעים והארץ משכלת וכן חן אשה על בעלה ואשרהו אם זכה לזכות בה ולקנות בה חיי העולם הבא, שאף בכופרי הקב"ה ראינו הרבה שאין מרחקין נשותיהן, מתכוונים לחסד לאומים חטאת וכן הנשים לבעליהן. וזה הקשיח בבית אבינו שבשמים כאשר העיד בינו ובין אשת נעוריו, משפט ודין עליו לנהוג בה כמנהג בנות ישראל, ואם אינה מקרבה ברחמים ובכבוד יגרשנה ויתן לה כל כתובתה.

רש"י (רבי שלמה יצחקי) הפרשן הגדול קבע במקרה זה שהוצג בפני בית הדין הרבני אשר בראשו עמד כך:  

האיש ביקש אישור של בית המשפט לגרש את אשתו מפאת הצרעת אשר התפשטה בכל גופה, בעוד אשתו טענה כי הפצעים פרצו לאחר שבעלה השפילה ורצה לגרש אותה מביתם.

רש"י קיבל את עמדת האשה, והעיר לגבי התנהגות  הבעל  שלא נהג כפי שצאצא של אברהם היה אמור לנהוג , שטיפל בכולם ברחמים … האם ניסה להתקרב אליה באותה התלהבות שבה התרחק ממנה, "שאילו נתן לב לקרבה כאשר נתן לב לרחקה היה נמשך חינה עליו"., כמו שחז"ל אומרים: "חן המקום על  תושביה", למרות שהמקום מקולל, המים רעים והארץ עקרה. בדומה לכך,חן האשה על בעלה.

בר מזל הוא האיש "ואשרהו אם זכה לזכות בה ולקנות בה חיי העולם הבא" אפילו בין מחללי שם שמים, אנו מוצאים שרבים מהם לא מגרשים את נשותיהם …

אדם אשר אימץ גישה נוקשה כלפי אשתו ולא נהג דרך כבוד, מחוייב להתגרש ממנה ולהביא לה מה שצויין בכתובת הנישואין שלהם.

רש"י מנסה ללמד על מהות החמלה ואהבה כלפי בני האדם. אם ליבו של הבעל קשור באשתו, לא יראה בה פגמים. רש"י משווה בין קסמיה של האשה לבין  חן  המקום.

הביטוי "חן המקום על תושביה" מקורו בקטע בתלמוד (מסכת סוטה, עמ מז,א), שבו ישנו דיון בנוגע לעיר יריחו. בעיר זו היו מים מזוהמים שזוכחו על ידי הנביא אלישע. כאשר אלישע מגיע לעיר אמרו התושבים המקומיים: "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת " (מלכים ב ב  יט).

התלמוד מעיר על קביעה תמוהה זו  ש"מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב": אם המים מזוהמים והארץ צחיחה, מדוע תושבי המדינה טוענים שנעים לדור בעיר זו? ומשיב על כך: "חן המקום על תושביה": כלומר, אם אדם אוהב את המקום שבו חי, אינו יכול לראות את הפגמים שבה. "חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו" – חינו של המקום משפיע לטובה על יושביו,  ואפילו הוא רע נראה להם טוב.

באותו מידה חן האשה – תמיד נושאת חן בעיני בעלה ואפי' היא מכוערת ובנושא הדיון רש"י טען שהבעל היה צריך לחפש החן באשתו ולא לגרשה ממנו, ואז לא היתה לבעל סיבה להתלונן על המחלה ממנה סבלה אשתו.