תקיעת שופר לחודש אלול

"פעם אחת לא היו יכולים לתקוע, והפך השופר וקרא לתוכו 'ויהי נועם', ושוב יכלו לתקוע" (מטה משה. מהרי"ל).

רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מחבר ספר ה"מגן אברהם" על ה"שולחן ערוך" (סימן תקפה ס"ק י"א) מביא בהלכות שופר סיפור זה מהמהרי"ל (רבי יעקב הלוי בן משה מולין, 'אבי מנהגי אשכנז'). סיפור זה מובא בנושאי כלים שבאו אחריו, כגון ה"שערי תשובה", "באר היטב" ועוד. מהו המסר מסיפור זה?

רובנו היינו נוכחים במצב המביך, בו בשיאה של תפילת ראש השנה מנסה בעל התוקע לתקוע שוב ושוב, ו"לא הולך לו".פניו הופכות אדומות כסלק כתוצאה מהמאמץ, ואולי גם מהבושה…

והנה המהרי"ל מספר על בעל תוקע שהפך שופרו, קרא לתוך פתח השופר את הפסוק מתהלים, ממזמור "תפלה למשה" (מזמור צ) "ויהי נועם" ו.."שוב יוכל לתקוע"! לא נכון יהיה  להניח, כי המהרי"ל מציע "שימוש" בפסוק כדי לתקן  את חוסר היכולת שלו לתקוע בשופר, על תקן סגולה או "מאגיקה". המהרי"ל  מבקש ללמוד ממשה רבינו,  ממה שהוא עשה כאשר הוא סים להקים את המשכן. משה ועם ישראל בקשו והתפללו שהשכינה תשרה במעשה ידיהם (רש"י, שמות לט מג). אף אנו, כאשר הבעל תוקע לא מצליח לתקוע, מבקשים כי השכינה תשרה במעשה ידינו.

הפסוק לא נועד אלא לתזכורת, כי ה' הוא המוריד הצלחה ושפע לעולם, גשמי או רוחני. נסיונותיו של בעל התוקע לא יועילו במאום בלי עזרת ה'. כאשר הוא והקהל מפנימים זאת- באה תרועת הישועה..

אני חושב שהרעיון הזה עשוי להיות רלוונטי לרבים במאמצינו: במקום למצות את עצמינו ולנסות  חזק יותר ויותר, עצרו. קראו את 'וִיִהי נֹעַם' –ושכינה תשרה במעשה ידיכם.