פרשת חיי שרה – מידות או מופת! ​

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:

וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:

וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:

"וירץ העבד לקראתה"

רש"י מבאר,  למה אליעזר רץ לקראת רבקה? "לפי שראה שעלו המים לקראתה"

כלומר, כשבאה רבקה אימנו לשאוב מים, היא לא הייתה צריכה לשאוב מן הבאר , אלא המים עלו אליה.

הרמב"ן מוסיף וכותב – "לשון רש"י לפי שראה שעלו המים לקראתה ובבראשית רבה (ס ה) ותמלא כדה ותעל כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו"

הרמב"ן מסביר שמאיפה הראייה שאכן עלו המים לקראתה?

ומשיב, שהרי  בפסוק כ' נאמר: "ותשאב לכל גמליו", ואילו כאן לא נאמר כלל לשון "שאיבה", ואם כן כאשר כתוב ותמלא כדה ותעל , ולא "ותשאב ותמלא"  הפירוש שהמים עלו לקראתה והיא לא היתה צריכה לשאוב.

נשאלת השאלה אחרי שאליעזר ראה את הנס הגדול שקרה לרבקה,  למה הוא המשיך עם המבחן שהוא עשה לה ? לא היה די לו בנס להרשים אותו ולגרום לו מיד לבחור ברבקה ככלה ראויה ליצחק?

והתשובה היא שאליעזר הבין שעם כל גלותו של הנס, המראה את גודל מעלתה, הרי שעדיין יש לבחון את הדבר העיקרי והוא המבחן האמיתי של האדם , האם יש לו מידות טובות.

ו בסופו של דבר המידות הטובות שלה הן אלו שגרמו לאליעזר להבין שהיא הראויה, ולא הנס שראה לה

 התורה באה ללמד אותנו כאן שגם אם בן אדם נראה לנו רם מעלה עד כדי עשיית ניסים, עדיין יכול הוא להיות  אדם הרסני עם מידות שליליות,  אדם יכול להיות חכם  מבריק  ואפילו בעל מופת ועדיין להיות רשע גמור חסר רגש וגס רוח.

לצערנו היום אנחנו מושפעים מכל מיני בעלי מופתים   ולא מבינים שהיכולות לעשות ניסים אינו המבחן של האדם.

 אם נשים לב נראה שהרבה נסים שנעשו לרבקה אמנו, בדרכה לשידוך של יצחק. אותם ניסים לא נזכרו בתורה, אלא ברמיזה בלבד. לדוגמה, "וירץ העבד לקראתה".  הנס ש"המים עלו לקראתה". ניסים נוספים כמו שמובא בחז"ל על "ויבאה יצחק האהלה שרה". מובא בחז"ל שכל הנסים הגלויים שהיה לשרה אמנו בימי חייה, חזרו לאוהל בעקבות כניסתה של רבקה אמנו – נר דולק משבת לשבת, הברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האוהל.

כל זה נכתב בתורה ברמז, במילה אחת. לעומת זאת, המידות הטובות של רבקה, שהשקתה את אליעזר, וכן את האנשים והגמלים אשר היו עמו, נכתבו באריכות יתרה. וזאת ללמדך כי שבח גדול הוא לאדם בעל מידות טובות וגומל חסד, יותר מכמה וכמה מופתים של בעלי מופתים!…

המסר הזה חשוב לכל אחד מאתנו כמה שאדם יכול להיות מוכשר ואפילו מרגיש קדוש שלא יתפעל מעצמו כי הכי חשוב הינן  המידות הטובות.