פרשת וישלח -גלאט בהנהגות​

"כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (לב ה)

 בפרשת וישלח אומר יעקב "עם לבן גרתי". חכמים רואים בדברי אלה רמז לכך שקיים תרי"ג מצוות על אף שחי עם לבן. רש"י, בעקבות חז"ל, מפרש בפסוק זה כי למילה "גרתי יש את הערך המספרי של מספר המצוות, 613. הוא כותב "בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים." מה הצורך בהוספת האמירה שמדרכיו הרעים של לבן לא למד, אם כבר אמר ששמר את כל תרי"ג מצוות? האם אין בכך כפל מסויים?

 מה שניתן ללמוד מדברים אלו של חז"ל היא שהיה ברור להם כי גם שמירת כל המצוות אינה מחייבת בהכרח את צדקותו של האדם. ניתן לקיים את כל המצוות המופיעות בתורה, אך עדיין ללמוד ולהיות מושפע מדרכו הקלוקלת של לבן. סגנון חיים דתי, שומר תורה ומצוות, אשר טכנית אינו סוטה מדקדוקי ההלכה, גם הוא  עשוי לנהוג באופן שאינו תואם את רוח ההלכה. מכיוון שכך, היה צורך ליעקב להבהיר ולהדגיש שלא רק ששמר ודקדק בכל תרי"ג מצוות, הוא גם הקפיד לנהוג לפי רוח ההלכה והיהדות ו" ולא למדתי מדרכיו הרעות".

 טעות היא לחשוב כי לא ייתכן שתתקיים דיכוטומיה בין חייו הדתיים של האדם וחייו החברתיים. הקפדה על כשרות 'גלאט' חלה רק על מה שאדם מכניס לפיו, אך לא על מה שמוציא ממנו. מה שאדם אומר, רואה, נוהג או לובש, עשוי לתאום את דקדוקי ההלכה אך עדיין להיות קלוקל. הרמב"ן בפירושו לציווי "קדושים תהיו" בספר ויקרא (יט ב) אומר כי מלבד ההקפדה על שמירת המצוות, על האדם לשאוף לקדושה. לולא זאת, הוא עשוי לנהוג כ'נבל ברשות התורה', סיפוק התאוות והתקלקלות מוסרית בתוך מסגרת ההלכה. מהקפדתו של יעקב שלא רק לשמור על מצוות התורה אלא גם להקפיד שלא ללמוד מדרכיו, אנו לומדים כי שמירה דקדקנית של מצוות התורה אינה פוטרת אותנו מהעבודה העצמית ומהשאיפה המתמדת לקדושה ולחיים לפי רוח ההלכה.