פרשת פנחס -תגובות מידיות

תגובות מידיות

סיפורו של פנחס מחולק לשתי פרשיות, בפרשת  בלק קראנו על  הפעולה שלו כשהרג את זמרי בן סלוא, מנשיאי משפחות שבט שמעון, ואת כזבי בת צור, בת נשיא מדין, בשעת חטא בעל פעור. בפרשת פנחס קוראים על השכר שפנחס קבל על מעשה הקנאות: את בריתי שלום!

סיפור מעשה הקנאות מסופר בפרשה אחת, פרשת בלק ובפרשתנו אנו קוראים שמעשיו של פנחס היו  קנאות לשם שמים וראויים לשבח. נראה שחז"ל בסידור הפרשיות הפרידו בכוונה את סיפור המעשה ואת הבעת הערכה והפרס שפנחס קבל מה'.

ר' משה מקוצי מסביר שיש לפענח את מעשיו של קנאי כדי לראות אם  מעשה הקנאות היה לשם שמים או מעשה פזיזות ובריונות, שנעשה עם סיבות לא טהורות. אם מעשה פנחס לא היה לשם שמים אלא בשל אג'נדה אישית, הוא היה נענש. ההפסקה הסימבולית בין הפעולות של פנחס והשכר שהוא קבל באה ללמד אותנו שאסור להתייחס באופן אינסטינקטיבי למעשיו של אדם ולדון אותו רק לפי מעשיו, אלא יש להתבונן על רקע וכוונת מעשיו.

לפעמים פעולות שנעשות על ידי אנשים נראות חשודות, במקום למהר לשפוט ולגנות את המעשים, אנחנו צריכים לעצור כדי לנתח ולבחון ולראות אם באמת המעשים ראויים לשבח וגמול במקום לגינוי. במיוחד לאור התקשורת החברתית של היום, כאשר אנו נוהגים להגיב באופן מיידי למה ששומעים או רואים במקום לנתח את המצב והרקע האמיתי לפעולות להן אנו מגיבים.

ההפסקה בן סיפור המעשה של פנחס ותגובת ה' בשתי פרשיות שונות באה ללמד אותנו לקחת פסק זמן לפני שמגיבים, לנסות ללמוד למה הדבר נעשה והאם מה שנראה או נשמע הוא באמת מה שקרה!

לא להגיב מיד זה המסר של פרשתנו