"אמוג'י " ופרשת שמות

 

 

 המילה "אמוג'י " היא עיוות יפני של המילה האנגלית image תמונה ומשמעותה דמיון תמונה.

אנו יכולים לחשוב על emoji’s כצורה ילדותית או מטופשת של תקשורת.

מי שמורגל בתקשורת רשמית עלול להתכווץ למשמע האפשרות לכלול לתוך התקשורת שלהם פנים סמיילי או  פנים זועמים .

עם זאת, emoji’s הם חלק חשוב של תקשורת סייבר "cyber psychologists". פסיכולוגים שמתמחים בסייבר מסבירים כי בתקשורת פנים אל פנים,

 שני הצדדים לא רק שומעים  את המילים אלא הם גם רואים את הרגשות המלווים את המילים האלו. התקשורת הרגשית היא חלק חשוב מהדיאלוג.

 

 

 כ-70% מהאינטראקציה הבין-אישית מבוססת על רמזים בלתי מילוליים, הבעות פנים, אינטונציה, מחוות גופניות. ללא אותות בלתי מילוליים אלו,

לא ניתן להבין לעומק את כוונות האחר. במעבר לדיגיטל רמזים אלו לא קיימים – מה שאומר ש-70% מהאינטראקציה הולכת לאיבוד. כמענה לכך, נוספו האימוג׳ים למקלדת הדיגיטלית.

בעידן שלנו, כאשר התקשורת היא בחלקה הנכבד על ידי יישומים של העברת הודעות דיגיטליות, נוספו האימוג׳ים למקלדת הדיגיטלית ל emoji’s תפקיד חשוב בסיפוק של תקשורת רגשית.

אנו מכירים את דברי רש"י בפסוק הנאמר על משה "וירא בסבלותם", שם רש"י אומר נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם.

משה וודאי ידע ושמע  על  מצבם של בני ישראל… אלא משה "ראה" עם העיניים שלו את העבודה הקשה, וזה גרם קשר רגשי לסבלם.

שמיעה או ידיעה בלבד לא היה גורם לאותו קשר רגשי.

 

 אנו לומדים מצוות ביקור חולים מהקב"ה, שעליו  כתוב "וירא". הגמרא בנדרים מספרת:

" כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה -גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה – גורם לו שימות."

הגמרא שואלת איך בזה שהוא לא מבקר את החולה הוא גורם שימות?

ומסבירה: שכל שאין מבקר חולה, אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות. והפירוש שגם אם אדם יודע על מצבו של חולה,

עד שהוא לא הולך לראות אותו הוא לא יכול להתפלל עבורו באותו התלהבות ורצון.

 

גם כאשר הוא יודע על החולה יש הבדל גדול בין מי שיודע שמישהו חולה ובין מי שבאמת מבקר את החולה ומתחבר אתו ברמה הרגשית.

מי שיודע רק על מחלתו של הפרט ברמה האינטלקטואלית אינו יכול להתפלל עבורו באותה רמה כמו מי שיש לו קשר רגשי לחולה.

(הפוסקים פסקו שאי אפשר לקיים את המצווה בשלימות ע"י שיחה בטלפון).

 הרעיון הזה נכון לכל האינטראקציות החברתיות. אינטראקציות פנים אל פנים נותרו הדרך הטובה ביותר כאמצעי תקשורת. עם זאת,

ככל שאנו מתקדמים יותר ומתרחקים מאינטראקציות פנים אל פנים, אנחנו צריכים עדיין להיות מודעים לרכיב הרגשי של אינטראקציות.

 

 אימוגי אלה אינם יכולים למלא את החלל והצורך להיראות אחד עם השני,

 ואנו צריכים להיות מודעים לבעיה זו ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לשמור על קשרים רגשיים עם אחרים