פרשת שמות – אל תגידו 'ביי' (או 'יאללה ביי') אמרו 'לך לשלום'

בין כל הסיפורים שיש בפרשתנו יש אימרה, שממנה לומדים איך להיפרד מחבר.

חז"ל שמים לב שכאשר יתרו נפרד ממשה הוא אומר: 'לך לשלום' ומשה הצליח ואילו דוד אמר לאבשלום: 'לך בשלום', ואבשלום הלך ונתלה.

המקור הוא מתלמוד בבלי וכך כתוב שם: "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד´) "לך לשלום" – עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום (שמואל ב´, ט"ו) "לך בשלום" – הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר (בראשית ט"ו) "ואתה תבוא אל אבתיך בשלום. "

ההבדל במשמעויות הוא שההולך 'בשלום' הרי הוא סבור שהוא הולך במקום שיש בו שלום, אולם הדרך היא הרי מקום סכנה, ולא ידע להזהר ממנה. אבל ההולך 'לשלום' יודע שהדרך היא במקום סכנה, ואנו מאחלים לו שיגיע למקום שיש בו שלום. כמובן, שאין מדובר כאן רק על שביל ודרך בין כפר לעיר, אלא על דרכו של האדם בעולם. האדם צריך לדעת שהדרך שעליו לעבור אינה תמיד דרך של שלום, ויש הרבה מאבקים לאדם במהלך חייו, אך אנו מאחלים לו שסופו שיצליח להגיע אל השלום, כלומר, אל השלמות.

כמו שלמדנו, למת אומרים 'לך בשלום' והסיבה פשוטה. החיים שלנו הם מאבק מתמשך להשגת שלימות. כאשר האדם נפטר מהחיים, הוא יכול לקחת איתו את השלמות שהוא השיג בחיים ולא יותר. בערב שבת, כאשר חוזרים מבית הכנסת, אנחנו שרים את הפיוט 'שלום עליכם'. אנחנו אומרים למלאכים 'בואכם לשלום ו'צאתכם לשלום'. כמו-כן בתפילת הדרך אנחנו מבקשים מה' 'שתוליכנו לשלום'.

נקודה מעניינת מאוד היא, שכאשר יוסף נפרד מאחיו הוא אומר להם 'עלו לשלום' ככתוב: "וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם".

מתוך לשון הפרידה לומדים חז"ל שיוסף נפרד מאחיו מתוך ברכה ולא מתוך קללה, חלילה. בנוסף אנו לומדים מכך, שכאשר נפרדים מחבר יש לברך אותו 'לך לשלום' וחשוב להקפיד על הניסוח הנכון משום שיש לכך השפעה על המשך דרכו.

כך גם נפסק להלכה. חז"ל אומרים במסכת ברכות: "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם". היינו שאומר 'שלום', ואומר 'ה' עמכם' וכו', ומשמע שהתקנה הזו היא מעזרא וסיעתו (עיין רש"י שם). ומה שאומרים כיום 'בַּיי' כברכת פרידה, הנמצאת בשימוש היום בעברית הישראלית, במקום 'שלום', אינו טוב כי זה בניגוד לתקנת קדמונים.

בנוסף – עובדה שלא ידועה כל-כך: פעם נהגו לברך איש את רעהו בברכת הפרידה 'יהא אלוקים אתך' ובאנגלית god be with you.

עם השנים התקצרה הברכה והפכה ל-good bye. אחר כך התקצרה הברכה עוד יותר והפכה ל-bye. שם אלוקים נשמט מהברכה, וגרוע מזה – במקום god הוסיפו את המילה יאללה.