שמות -אתחלתא ד...
אתחלתא ד…
בהתבוננו במראה הנפלא של הסנה הבוער כותב המדרש:
"ר' יוחנן אמר: "שלוש פסיעות פסע משה. ריש לקיש אמר: לא פסע אלא צוארו עיקם. אמר לו הקב"ה "נצטערת לראות את חייך שעתה כדאי שאגלה עליך". מיד "ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני".
כיצד יש להבין את גודל שכרו של משה כגואלם של ישראל, שניתן בזכות שלוש פסיעות או עיקום הצואר?
אלא שכאן אנו לומדים את אחד היסודות החשובים ביחסים שבין יהודי לבוראו. המדרש בתנחומא מלמדנו, עד כמה חשובה היוזמה הראשונית ואין כמותה. עצם עשית הצעד הראשון ע"י משהו או אפילו עקום צווארו, שבא לומר לנו כי משה לא התעלם, אלא התייחס לסנה הבוער, היא שהביאה אותו לבחירה כמנהיג. ומשעושה האדם את הצעד הראשון באמת ובאמונה הרי שה' יעזור וירחיב את צעדו של המתחיל:
"פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודו של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו".
ה' מצפה שאדם יעשה את הצעד הראשון, משנעשה צעד זה נפתחים אוצרות השמים ומסייעים לו להשיג חפצו. יסוד זה חוזר במקומות נוספים וכבר הזכרנו כי ראובן נקרא מציל ולא יהודה בזכות הרעיון שהציב בפני אחיו ביחסם אל יוסף. בת פרעה גם היא זוכה לנס משמים בראותה את תיבה משה. לא היססה ומיד רצתה להצילו, היא שלחה את אמתה ומצליחה למשות את התיבה מן היאור, למרות העובדה שהתיבה לא נמצאה על שפת היאור ממש, כי היא שטה על פני היאור. וכמו כן היה היאור מלא בקנה סוף שודאי הרחיקו יותר את התיבה מבת פרעה. אך רצונה העז הביא לכך, שבעזרת ה', הצליחה באמצעות אמתה הקטנה למשות את משה.