לפרשת תרומה – צעדים קטנים והתמדה גדולה – העיקר לצאת לדרך

"ויקחו לי תרומה…" כיון שאמרו ישראל "נעשה ונשמע" מיד אמר הקב"ה למשה "ויקחו לי תרומה" (תנא דבי אליהו). הבעל שם טוב אמר: "אם מישהו התעורר לדבר מצווה, ילביש את ההתעוררות בלבוש של מעשה, אחרת תפוג ההתעוררות ולא תשאיר שום רושם. וזה "נשא לבבנו אל כפיים" (איכה ג', מ"א), צריך להעביר את התרגשות הלב לפעולת הידיים, שלא תלך לאיבוד. ולכן, עם ההתעוררות וההתלהבות הגדולה בשעת קבלת התורה, כשישראל הגיעו למדרגת מלאכים, כדברי חז"ל אמר הקב"ה למשה, ראה שההתלהבות תתלבש בלבוש מעשה – בבנין המשכן. "ויקחו לי תרומה".

לכולנו יש התלהבות לעשות דברים חדשים, לשנות דברים בחיינו, ללמוד תורה, להתקרב לבני המשפחה, להיכנס לכושר, להתעמל ועוד ועוד. יש לנו כוונות טובות, באמת ובתמים. אנחנו אפילו מצהירים על הכוונות שלנו, משתפים אחרים בהחלטות שלנו להשתנות אבל אחרי זמן מה אנחנו חושבים לעצמינו 'אנחנו יותר מידי עסוקים', ואנחנו חושבים שאולי המשימה שלקחנו על עצמינו היא יותר מידי גדולה. אחרי תקופה מסוימת, כל מה שנשאר לנו מההתלהבות הראשונית זה הזיכרון, שבאמת הייתה לנו כוונה לעשות את הדבר.

הבעל שם טוב הקדוש מסביר לנו את החשיבות להפוך מיד כוונות טובות והתלהבות לכדי מעשה. בדוגמת בני ישראל שאמרו "נעשה ונשמע" ומיד אמר להם ה': נו, תעשו משהו, לא רוצה רק לשמוע דיבורים.

אבל איך עושים את זה? קל לדרוש אבל איך עושים את זה בפועל ממש? את התשובה אנחנו מוצאים אצל רבי חנין מציפורי –

"[מי יכול ללמוד את התורה] ר' חנין מציפורי פתר המקרא בתלולית זו של עפר. מי שטפש מהו אומר? מי יכול לקצות (לחתוך, להסיר) את זו! מי שפקח מהו אומר? הריני קוצה אותה שתי משפלות (משפלת – סל גדול המשמש להוצאת זבל) היום ושתי משפלות למחר, עד שאני קוצה את כולה.

כך, מי שטיפש מהו אומר? מי יכול ללמוד את התורה? נזיקין – ל' פרקים, כלים – ל' פרקים. מי שפיקח מהו אומר? הריני למד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר, עד שאני קורא את כל התורה כולה. (מדרש רבה ויקרא י"ט)

ר' חנין מציפורי מלמד אותנו שכדי להוריד רעיונות מוצלחים לידי מעשה השיטה היא צעד אחד קטן ועוד צעד אחד קטן וכך, לאט-לאט ובהתמדה מגיעים למטרה, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. הרי אי אפשר ללמוד את כל התורה בבת אחת, אבל משנה אחת ועוד משנה אחת ועוד משנה אחת מצטרפות לתורת חיים.

כמה משעשע ומרתק, נעים ומשמח לראות תינוק שלומד ללכת. הקטנטן הזה עומד, צועד בקושי ונופל. הוא לא נרתע ולומד לעשות צעד קטן ועוד צעד קטן ובסופו של דבר הרי הוא הולך.

כך גם אנו – הצעד הקטן הראשון, זה כל מה שעלינו לעשות, אחרי שהחלטנו החלטה טובה. עצת היצר היא זו שמראה לנו את כל הדרך הארוכה שעוד עלינו לעבור, אך שומה עלינו להתמקד בצעד הקטן הנוכחי. הרי כל מסע, גם הארוך ביותר, מתחיל בצעד אחד קטן, במקום בו עומדים ונמצאים כעת. העיקר לצאת לדרך. יש רק לזכור שהצעד הזה, ככל שיהיה קטן, הרי הוא שלך.