פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני"

"ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב')

והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא").

הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש:

מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה??

ומסביר הנצי"ב  כי גם בדברים שבקדושה יש סוגים שונים:

יש קדושה, שראשיתה החלה בקדושה והסתיימה בקדושה, ויש קדושה שרק הסתיימה בקדושה. קדושה שראשיתה החלה בקדושה – עדיפה, וזה מה שמלמד אותנו המדרש.

הנצי"ב מדגים את דבריו בסיפורו של ר' חייא במס' בבא – מציעא. (פ"ה ע"ב):

ר' חייא עשה שלא תשתכח תורה מישראל. והגמרא מספרת, שלצורך זה זרע פשתן וגידל אותו, עד שנעשה ראוי לעשות ממנו חוטים. אז קצר את היבול, השרה את הפשתן במים, יבשו והפריד את הסיבים. אחרי כן שזר מהם חוטים ומן החוטים קלע רשתות ציידים. בעזרת הרשתות שהיו בידו, יצא לצוד צבאים, הביאם לביתו, שחטם וחילק את הבשר לעניים. את עורות הצבאים השאיר בידו ועיבד אותם לקלפים ועליהם כתב חמישה חומשי תורה. כאשר היו החומשים כתובים, עבר ר' חייא בערים, אשר לא היו בהם מלמדי תינוקות, ולימד את ילדי ישראל חמישה חומשי תורה וששה סדרי משנה. כאשר ראה ר' יהודה הנשיא את כל אשר עשה ר' חייא, הכריז ואמר: "כמה גדולים מעשי חייא!". גם ר' חייא הבין, כי פעולותיו יהיו מוצלחות יותר, לו יעשה הכל בעצמו, אך בעצם התעסקותו בלימוד תורה והפצתה שהוא קודש קודשים, רצוי להתחיל כבר מראשית, ולגביו של ר' חייא העניין החל בזריעה וגידול פשתן.

אנו רואים דבר דומה גם בתורה. כאשר יצחק ורבקה התפללו לילדים (בראשית כ"ה כ"א) מדגישה התורה, כי ה' נעתר לתפילת יצחק, ורש"י מבאר את ההבדל בין תפילת יצחק, "שהיה צדיק בן צדיק לתפילת רבקה שהיתה צדקת בת רשע". כלומר, יש קשר לראשית או למוצא בכל פעולותינו. ככל שמעשינו יתבססו מראשיתם על יסודות של קדושה וחוקי תורה – הרי שהסיכויים להצליח ירבו. הדבר דומה לנטיעה – ככל שנקפיד על הכנה טובה ונטיעה – טוב הסיכוי שאילן לתפארת יגדל.